האם סוציאל-דמוקרטיה פוגעת בכלכלה?

“זה ידוע לכל שמיסים גבוהים ותשלומי העברה פוגעים בפרודוקטיביות. ידוע לכל – אבל לא נתמך ע"י הסטטיסטיקות או ההיסטוריה” (פטר לינדרט, “ציבור גדל: הוצאה חברתית וצמיחה”)

מיתוס נפוץ גורס שסוציאל-דמוקרטיה, אפילו אם היא הייתה צודקת ברמה המוסרית, גורמת לחוסר-יעילות כלכלית ולכן איננו יכולים להרשות לעצמנו אותה. המיתוס הזה הוא מוזר משהו, בהתחשב בעובדה שיש בעולם מספר מדינות סוציאל-דמוקרטיות בעלות כלכלה מצליחה ורמת חיים גבוהה. בכל זאת, בפוסט הזה אני רוצה אני רוצה לדון בכמה מהטיעונים הנפוצים בסגנון הזה.

לפני שנמשיך, כדאי לזכור שיעילות כלכלית אינה ערך ואינה מטרה לכשעצמה – היא אמצעי להשגת מטרות חברתיות. עם זאת, יעילות כלכלית היא אמצעי חשוב שאין לזלזל בו, וכלכלה כושלת לא תוכל להשיג את המטרות הסוציאל-דמוקרטיות.

 טיעון: שוויון פוגע בתמריצים של אנשים לעבוד קשה, ולכן פוגע בכלכלה.

אני חושב שהטיעון הזה היה טיעון משכנע אם היינו מדברים על שוויון כלכלי מוחלט. אחרי הכל, אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא עובד קשה מבלי לזכות לתגמול מתאים. אבל סוציאל-דמוקרטיה לא דורשת שוויון כלכלי מוחלט. אי-שוויון כלכלי מסוים הוא קביל, בתנאי שהוא לא פוגע בשוויון הפוליטי והחברתי.

השאלה היא כמה אי-שוויון צריך כדי להשיג יעילות כלכלית? דוגמה תעזור כאן: בין 1945 ל 1985, השכר של מנכ”לים בחברות הגדולות ביותר בארה”ב היה בערך פי 40 מהשכר הממוצע. ב 2005, אותו שכר היה פי 160 מהשכר הממוצע. לעומת זאת, ב 2004, השכר הממוצע ברוטו של החמישיון העליון של המנכ"לים בשבדיה היה גבוה פי חמש משכר המינימום (זו השוואה בעיתית כי היא מודדת קבוצה שונה של מנכ”לים, אבל קשה להאמין שזה מסביר את כל ההפרש).

אם כן, האם כדי לגרום לאנשים לעבוד קשה צריך להציע להם להרויח פי 160 מהשכר הממוצע? או שאולי מספיק פי 40? או אולי אפילו מספיק להציע להם פי 5 משכר המינימום? אני מתקשה להאמין ש 160 הוא המספר הנכון כאן, וגם לא 40.

נקודה מעניינת בנושא היא שלפעמים משכורת גבוהה יותר היא לא תמיד דרך טובה לגרום לאנשים לעבוד. יש מחקרים בכלכלה התנהגותית הטוענים שהחל מרמת שכר מסוימת, העלאת שכר לא בהכרח תשפר את הביצועים של אנשים ועשויה אפילו לפגוע בביצועים שלהם. בעבודות מסוימות, דרך אפקטיבית הרבה יותר לגרום לאנשים לעבוד קשה היא לתת להם אוטונומיה ותחושה של משמעות בעבודה שלהם. אפשר לצפות בהרצאות טובות על הנושא כאן, וכאן.

אפשר גם לטעון ששוויון כלכלי דווקא עוזר ליעילות הכלכלית: שוויון כלכלי מחזק את הסיכויים של אדם מוכשר שנולד למשפחה עניה להצליח בחיים, וזה אומר שהחברה מנצלת יותר טוב את הכישרונות של חבריה. שוויון כלכלי אומר שיותר אנשים יכולים להרשות לעצמם רמת חיים גבוהה, בריאות והשכלה, והעובדה הזו תתורגם לעובדים איכותיים ויצרניים יותר. שוויון כלכלי גם מפחית את החיכוכים החברתיים ומחזק את הלכידות החברתית, דבר שגם הוא יכול לתרום תרומה משמעותית לכלכלה.

עד כאן טיעונים תיאורטיים, מה לגבי העובדות? העובדות הן שאין ראיות מוצקות לעמדה ששוויון פוגע בכלכלה או לעמדה שטוענת ששוויון מועיל לכלכלה. יש כלכלות מצליחות בעלות שוויון גבוה ויש כלכלות מצליחות בעלות אי-שוויון גבוה. יש כלכלות שוויוניות כושלות ויש כלכלות לא-שוויוניות כושלות.

יש כלכלנים שמנסים למצוא קשרים סטטיסטיים בין שוויון להצלחה כלכלית ע"י השוואה של נתונים ממדינות שונות. לדעתי האישית, זה בזבוז זמן – כדי שמחקר סטטיסטי יהיה אמין, הוא דורש מספר גדול של דגימות בלתי תלויות, והדרישה הזו לא מתקיימת כאן. לכן, זה לא מפתיע שיש מחקרים סטטיסטיים שתומכים בשתי הדיעות.

ועבור הקוראים שבכל זאת מתעניינים במחקרים כאלה, הנה כמה קישורים: הספר הזה טוען שאי-שוויון גורם למגוון של בעיות חברתיות,  והרצאת ה TED המצוינת הזו מסכמת אותו. ספר קשור אחר הוא הספר הזה של הכלכלן פטר לינדרט, שניסה לחקור האם מדינת רווחה נדיבה פוגעת בצמיחה, ושממנו לקחתי את הציטוט למעלה. אפשר גם לקרוא את הראיון הזה עם לינדרט, שבו הוא טוען שאין ממש הבדל, מבחינת היעילות, בין להשקיע 10% מהתוצר ברווחה (כמו בארה”ב וביפן) או 33% (כמו בשבדיה).

טיעון: סוציאל-דמוקרטיה הופכת את האנשים לבטלנים שמעדיפים לחיות על חשבון מערכת הרווחה במקום לעבוד.

נתחיל מהעובדות: המדינות הסוציאל-דמוקרטיות הן בין המובילות בעולם בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, עם 85% באיסלנד, 79% בשבדיה ובדנמרק, 78% בנורווגיה, ו 74% בפינלנד. לשם השוואה, בארה"ב שיעור ההשתתפות הוא 74%, וממוצע ה OECD הוא 70%.

הנתונים האלה לא מקריים. ברמה האידיאולוגית, סוציאל-דמוקרטים רואים באבטלה את אחת הסכנות הגדולות לסוציאל-דמוקרטיה. אבטלה גורמת לעובדים לחוש שאחרים חיים על חשבונם, ובכך היא פוגעת בסולידריות החברתית ובתמיכה הפוליטית למדיניות סוציאל-דמוקרטית. אבטלה גם גורמת בסופו של דבר לפגיעה בחופש של המובטלים, שחיים בחסדיהם של אחרים. לא לחינם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות לאורך ההיסטוריה חרטו על דגלן את היעד של תעסוקה מלאה.

מצד שני, ברור שאי אפשר לדרוש מאדם לעבוד אם הוא לא יכול למצוא עבודה. אי אפשר להאשים מובטל שבאיזור שהוא חי בו אין מקומות עבודה, או שאין לו את הכישורים הנדרשים ע"י המשרות הקיימות. אם אנחנו רוצים לדרוש מאנשים לעבוד, אנחנו צריכים לדאוג לכך שהם יוכלו לעבוד.

מתוך ההיגיון הזה, מדינות סקנדינביה לאורך השנים הקפידו לדרוש עבודה מכל מי שיכול לעבוד, ובאותו זמן, השקיעו משאבים רבים כדי לדאוג שכל מי שרוצה לעבוד, אכן יוכל לעבוד. דוגמה אחת לכך היא ההשקעה במדיניות תעסוקה אקטיבית – מדיניות שמטרתה להכניס מובטלים לשוק העבודה ע"י השמה, הכשרות ושיטות נוספות: כפי שאפשר לראות כאן, ב 2011, שבדיה השקיעה במדיניות תעסוקה אקטיבית 1.1% מהתוצר שלה, דנמרק הוציאה 2.3%, ופינלנד הוציאה 1%, בהשוואה לממוצע OECD של 0.6%, והוצאה של 0.2% בישראל ו 0.1% בארה”ב (הטבלה הזו לא מכילה נתונים עבור נורווגיה ב 2011, אבל ב 2006 היא הוציאה 0.6%).

טיעון: מיסוי גבוה מקטין את התמריץ של אנשים להפוך לקחת סיכונים ולהפוך ליזמים, כי הוא מקטין את העושר שיזם יכול לקוות לו במידה ויצליח.

ראשית, צריך לשאול מה מניע אנשים להפוך ליזמים ולהקים עסקים? השאיפה להתעשר כנראה משחקת תפקיד, אבל כך גם הרצון להגשמה עצמית וליצירתיות, הרצון לעצמאות, והרצון לא להיות בורג קטן במערכת. מיסוי גבוה מפחית במידה מסוימת את העושר שיזמים יכולים לצפות לו, אבל לא פוגע במניעים האחרים.

שנית, אפשר לעודד אנשים לקחת סיכונים בשתי דרכים: להגדיל את התגמול במקרה של הצלחה, או להקטין את הנזק במקרה של כישלון. מדינת רווחה נדיבה מקטינה משמעותית את הנזק במקרה של כישלון – אדם ששוקל להקים עסק יודע שגם אם הוא יכשל, זה לעולם לא ידרדר אותו לעוני מחפיר. בפרט, אם אנשים יודעים שהם יכולים לנסות להגשים את עצמם מבלי להסתכן בעוני מרוד, זה יעודד יזמות אצל אנשים שמונעים בעיקר ממניעים של הגשמה עצמית ועצמאות.

כך או כך, מדינות סקנדינביה מטילות מיסים גבוהים במשך שנים, ולא נראה שהדבר פגע בכלכלתן.

טיעון: מיסים גבוהים יגרמו לאנשים מוכשרים להגר למדינות אחרות.

הטיעון הזה מניח שאנשים בוחרים באיזה מדינה לחיות בעיקר לפי גובה ההכנסה שלהם לאחר מס. אני מוצא את ההנחה הזו מוזרה, בלשון המעטה. מניסיון חיי הקצר, אנשים בדרך כלל בוחרים איפה לחיות בהתחשב בקשרי משפחה, בחברים, באפשרויות לקידום מקצועי, בתרבות, בסביבה ובחיי החברה. קשה לי להאמין שמס הוא שיקול חזק יותר מהשיקולים האלה.

הטיעון הזה גם לא לוקח בחשבון שהשכבות הגבוהות מקבלות תמורה על המיסים הגבוהים: הן מקבלות שירותים ציבוריים ברמה גבוהה, מדינה שבה האוכלוסיה משכילה יותר ובריאה יותר, וחברה סולידרית יותר שסובלת מפחות חיכוכים חברתיים. כל הדברים האלה יוצרים איכות חיים שאי אפשר לקנות גם כשיש מיסים נמוכים.

לכאורה, היה אפשר לבדוק את הנכונות של הטיעון הזה באמצעים סטטיסטיים. בפועל, גם במקרה הזה אי אפשר לערוך מחקר סטטיסטי אמין, בגלל היעדר מספר גדול של דגימות בלתי תלויות. ועבור הקוראים שבכל זאת מתעניינים בזה: חיפוש מהיר באנטרנט מעלה שמספר מחקרים ניסו לבדוק את ההשפעה של שיעורי המס על הגירה בתוך ארה"ב, ומצאו שההשפעה שלהם היא זניחה. באופן לא מפתיע, גורמים יותר משמעותיים הם משפחה, קידום בעבודה, מחירי הבתים, רמת הפשיעה, ואפילו מזג האויר. לדוגמה, אפשר לקרוא כאן מאמר בניו יורק טיימס שמסכם מספר מחקרים כאלה, או את המחקר הזה והזה (צריך לשים לב ששני המקורות הראשונים מתבססים על מחקרים של קבוצות חשיבה של השמאל האמריקאי, ולכן חשודים בהטיה אידיאולוגית).

ושוב, מדינות סקנדינביה מטילות מיסים גבוהים במשך שנים, ולא נראה שהן סובלות ממחסור באנשים מוכשרים. דוגמה נחמדה שמסכמת את הנושא היא תשובה שנתן מנהל בחברת וולוו השבדית בראיון שבו נשאל “מדוע אתה לא עוזב? הרי בארה"ב תשלם מיסים נמוכים יותר ותרוויח משכורת גבוהה יותר": “כן, כמובן, יהיה לי הרבה יותר כסף בכיס, אבל אני לעולם לא אוכל לחזור הביתה לפני שבע בערב, ובודאי לא אוכל לקחת את החופשות שכולם זכאים להן כאן… וחוץ מזה, אני אצטרך להוציא הרבה יותר כסף על ביטוח, על קולג' לילדים, על נסיעות חזרה הביתה לבקר את המשפחה. בשורה התחתונה, אני בכלל לא בטוח שמצבי ישתפר”.

תוספת מאוחרת:
יריב ינאי כתב לי בפייסבוק שכדאי להביא דוגמאות מעוד מדינות מלבד הסקנדינביות, למשל מדרום אמריקה, על מנת שלא ליצור את הרושם שסוציאל-דמוקרטיה יכולה לעבוד רק במדינות עשירות בעלות היסטוריה של יציבות שלטונית.
אני לא מרגיש מוסמך לכתוב על מדינות אחרות, אבל חשוב לי להבהיר משהו לגבי הנקודה הזו: אמנם שבדיה היא היום מדינה עשירה עם היסטוריה של יציבות שלטונית, אבל היא לא הייתה כזו כשהסוציאל-דמוקרטים עלו לשלטון בתחילת שנות ה 20 של המאה הקודמת. באותה תקופה היא עוד התאוששה ממהפיכה שהפילה את המלך והעלתה דמוקרטיה במקומו. בנוסף, הכלכלה בשבדיה באותה תקופה הייתה מפגרת בהשוואה לשאר אירופה, והמהפיכה התעשייתית רק החלה בה. דברים דומים אפשר להגיד על נורווגיה. לכן, העובדה שהיום המדינות האלה הן מדינות עשירות ויציבות היא נקודה בזכות הסוציאל-דמוקרטיה, לא נגדה.

11 מחשבות על “האם סוציאל-דמוקרטיה פוגעת בכלכלה?

  1. מעולה אור. תמשיך ככה 🙂

  2. ניר רייזלר

    מצטרף לפרגון. בלוג מצוין וחשוב, ובמיוחד בתקופה בה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר המונחים בפני הדור שלנו הוא תרגום הלך הרוח הבוסרי , האמורפי והמעורפל של המחאה החברתית לתודעה פוליטית סוציאל דמוקרטית בהירה ומחודדת שתוכל לחולל תיקון חברתי ממשי.

  3. תמיד יש עוד מקום לפרגון – ואני מצטרף בהחלט! בלוג מעולה!
    "אבטלה גורמת לעובדים לחוש שאחרים חיים על חשבונם, ובכך היא פוגעת בסולידריות החברתית ובתמיכה הפוליטית למדיניות סוציאל-דמוקרטית. אבטלה גם גורמת בסופו של דבר לפגיעה בחופש של המובטלים, שחיים בחסדיהם של אחרים." – משפט כל כך נכון, ומורגש חזק בארצנו.
    הרבה מאוד מההתנגדות לתפיסה הסוציאל-דמוקרטית נובעת מזה .
    נוסיף לזה שתעסוקה מלאה (או קרוב לזה) זה תנאי הכרחי לקיום תמיכה וסובסידיות ממשלתיות – רשת הגנה ל5% מהאוכליסיה זה משהו שה95% האחרים יכולים לסחוב. רשת הגנה ל50% זה כבר עניין אחר לגמרי…
    כל הכבוד – כתיבה מעולה 🙂

  4. מעולה כרגיל!
    מכיוון שזאת אחת החששות הגדולות ביותר (לפחות שלי) מהגישה הסוציאל-דמוקרטית, אני רוצה לחדד קצת את הדיון. השאלה המרכזית בעיניי היא עד כמה פער בתמריצים כלכליים חשוב (או מזיק) לצמיחה הכלכלית. כדי לדון בזה לעומק חשוב לשים בצד טיעונים כגון שיוויון הזדמנויות ומדיניות רווחה, מכיוון שאפשר לממש אותם ללא שינוי בשיטת התמריצים הכלכליים. כמו כן, היום אנחנו כבר יודעים (כמו שאפשר לראות בלינקים ששלחת) שנתינת תמריץ כלכלי באופן שגוי יכולה להזיק לתפוקה, אבל גם זה לא רלוונטי כי הדיון כאן הוא על הגבלת היכולת לתמרוץ כזה (בשוק חופשי אידאלי החברות אמורות ללמוד לתמרץ את העובדים שלהם באופן אופטימלי). פער של פקטור 160 נשמע מטורף, אבל צריך לזכור שההחלטות שמנהלים אלה מקבלים משפיעות הרבה יותר מפי 160 מאשר החלטות של עובד ממוצע בשוק. בסופו של הדבר השאלה כאן היא מדוע המנהלים הבכירים מקבלים כל כך הרבה כסף. אם זה בשל שחיטות, לכל הדעות צריך לעצור את זה (וזה לצערי קורה הרבה), זה לא קשור לשיוויון. אם זה בשל שיקולים טהורים של שוק חופשי, הרי שהגבלה של תמריצים אלו בהכרח תפגע בייעילות השוק. ברור ששווה לפגוע ביעילות השוק (עד רמה מסויימת) בעבור שיוויון וערכים אחרים, אבל חשוב לי להבין מתי הטיעון הוא טרייד-אוף ומתי הוא ניסיון לטעון שהשוק לא יפגע או אפילו ירוויח מצעדים כאלה. טיעון אחר שהוא רלוונטי כאן הוא שאם הייתה הגבלה במשכורת המקסימלית (או בפער המקסימלי של המשכורות, או משהו דומה) הרי שחוקי התחרות היו משתנים ועדיין השוק יכול היה להיות יעיל באותה מידה. כנגד זה אני אטען שבכלכלה גלובלית תמיד יש תחרות מבחוץ, לפחות באופן חלקי.

    אגב: לגבי שיעורי ההאבטלה הנמוכים במדיניות הסקנדינביות, אני לא מבין בזה כלום, אבל רק על סמך מה שכתבת זה נשמע שהמדינות מייצרות עבודות יזומות. אבטלה סמויה היא לעיתים חמורה יותר מאבטלה (אני מתייחס כאן אך ורק להיבט הייצרני של השוק, לא לרווחת האנשים).

    • תודה אייל 🙂
      אחד אחד:
      1. מדוע המנהלים בארה"ב מקבלים משכורות כאלה? אפשר לתת כל מיני הסברים, אבל ההסבר שזה נובע משיקולי יעילות של השוק נשמע לא סביר. בתור התחלה, משנות ה 80 לשנות ה 2000 הייתה הקפיצה מפקטור של 40 לפקטור של 160, למרות שאין שום ראיה לכך שהמנהלים נהיו פי ארבע יותר יצרניים, או שההיצע והביקוש למנהלים השתנו באופן שיסביר את העליה הזו. בנוסף, בארצות אחרות (לא רק בשבדיה) לא הייתה עליה עד כדי כך דרסטית בתקופה הזו, ואין ראיות לכך שהמנהלים האמריקאים נהיו טובים בהרבה מעמיתיהם ברחבי העולם.
      כמו שכתבתי, קשה לבדוק דברים כאלה באופן אמפירי, ואני לא מאמין למחקרים סטטיסטיים בנושא. כך או כך, המאמר שציטטתי (ממנו לקוח הנתון של 160) ניסה למצוא קורלציה בין עלית השכר של מנהלים לשיפור בביצועים של החברות שלהם, ולא הצליח למצוא קורלציה כזו.

      2. מה בכל זאת מסביר את עלית השכר? יש כל מיני הסברים, כולל שינויים בתרבות. הסבר מעניין במיוחד ששמעתי טוען שהעליה הזו היא תוצאה ישירה של זה שהתחילו לתגמל מנהלים עם אופציות בנוסף לבונוסים כספיים. המטרה המוצהרת של שיטת התגמול הזו היא לתת למנהל אינטרס לשפר את ביצועי החברה, אבל יש בעיה בטיעון הזה: כשלמנהל יש מניות בחברה, הוא מקבל כסף גם כשהמניה של החברה עולה סתם בגלל שכל הבורסה עולה ומבלי שהוא תרם לכך, ולעומת זאת התגמול שלו נפגע אם המניה של החברה יורדת כחלק מירידה של כל הבורסה, גם אם הוא הצליח לנווט את החברה היטב במים הסוערים האלה.
      כדי להתגבר על הבעיה הזו, היו כלכלנים שהציעו במקום להעניק בונוסים כספיים למנהלים על פי הביצועים של המניה של החברה בהשוואה למניות של המתחרים שלה, אבל ההצעה הזו לא זכתה לפופולריות.
      כנראה שהסיבה האמיתית לתגמול באופציות היא שככה קל יותר להעניק תגמולים מטורפים למנהלים מבלי שבעלי המניות ישימו לב. אם אתה מציע לתת למנהל בונוס בסכום עתק, בעלי המניות עשויים להתנגד כי הם מרגישים שזה יוצא מהכיס שלהם. לעומת זאת, ההסבר ששמעתי טוען שבעלי מניות נוטים להרגיש בטעות שמתן אופציות לא עולה להם כלום. הטיעון שהאופציות נותנות תמריץ טוב למנהלים גם הוא עוזר לשווק את זה לבעלי המניות. לכאורה הדירקטוריון אמור לפקח על העניין, אבל בפועל הדירקטוריונים בדרך כלל ממונים לפי המלצת המנכ"לים ואין להם אינטרס להתנגד.
      לדילברט יש כמה סטריפים מוצלחים בעניין:
      http://dilbert.com/strips/comic/2009-06-12/
      http://dilbert.com/strips/comic/2004-10-01/
      http://dilbert.com/strips/comic/2005-12-11/

      3. לגבי להבין האם יש טרייד-אוף בין שוויון ליעילות או לא: כמו שכתבתי, יש טיעונים לכאן או לכאן, והשאלה היא בסופו של דבר לאיזה טיעונים אתה מאמין. זה בלתי אפשרי לבדוק את הדבר בצורה אמפירית, ומבין המחקרים הסטטיסטיים שמנסים לעשות את זה בכל זאת יש מחקרים שתומכים בשתי הדיעות.
      באופן אישי, אני לא מאמין שלשלם לאדם פי 160 מהשכר הממוצע תורם ליעילות יותר מאשר לשלם לו פי 40.

      4. לגבי זה שבכלכלה גלובלית תמיד יש תחרות מבחוץ: התייחסתי לזה בסעיף האחרון. בסופו של דבר השאלה היא האם הבדלים במשכורת הם גורם משמעותי בהחלטה של אדם להגר. אני לא מאמין שזה נכון, לפחות לא ברוב המקרים.

      6. לגבי שיעורי אבטלה: צריך להבדיל בין שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לבין שיעור האבטלה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא שיעור האנשים שעובדים או מחפשים עבודה מתוך כלל האוכלוסיה. שיעור האבטלה הוא אחוז האנשים שמחפשים עבודה מתוך כלל כוח העבודה (האנשים שעובדים או מחפשים עבודה).
      לטעמי, הנתון הראשון הוא יותר רלוונטי מהשני לטיעון הספציפי שדנתי בו, שטען שבסוציאל-דמוקרטיה אנשים לא רוצים לעבוד. שיעור השתתפות גבוה של אנשים בכוח העבודה מצביע שאנשים שם כן רוצים לעבוד. שיעור האבטלה, לעומת
      זאת, מושפע יותר ממצב הכלכלה ומכמות המשרות מאשר הרצון של אנשים לעבוד.
      באשר לשיעורי האבטלה: במרבית השנים מאז מלחמת העולם השניה, גם שיעורי האבטלה היו נמוכים מאוד בסקנדינביה. למרות זאת, מאז המשבר הגדול של שנות ה 90, שיעור האבטלה בחלק מהארצות האלה עלה ונשאר גבוה יותר. בשבדיה, למשל, שיעור האבטלה הוא 8%, שזה עדיין יותר טוב מהממוצע האירופי כרגע ובערך כמו המצב של ארה"ב כרגע. לפני המשבר האחרון שיעור האבטלה שם היה בסביבות 6%, שזה בערך הממוצע האירופי.
      בנורווגיה, לעומת זאת, שיעור האבטלה הוא 3%.

      7. לגבי עבודות יזומות: אני לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של סקנדינביה בנושא הזה, אבל מהמעט שאני יודע עבודות יזומות היה אחד מהאמצעים לשמור על התעסוקה בתקופות של שפל (בניגוד לתקופות רגילות). עם זאת, עבודות יזומות זו לא בהכרח אבטלה סמויה: אם המדינה מחליטה לנצל תקופה של אבטלה כדי להשקיע יותר בבניית תשתיות שנחוצות בכל
      מקרה (למשל, כבישים ומסילות רכבת), אלה עבודות יזומות, אבל אין בזה שום דבר רע וזה לא אבטלה סמויה.

      אפשר גם להתווכח האם אבטלה סמויה שנוצרת במכוון היא לא עדיפה על אבטלה גלויה. לי נראה שזה יכול להיות רעיון טוב לשמור על אנשים מחוברים לשוק העבודה עד שיווצרו משרות בשבילם. כשאנשים עובדים, אפילו בעבודה לא יצרנית, הם בונים קישורים ויוצרים קשרים שיכולים לעזור להם יום אחד למצוא משרה אמיתית. לעומת זאת, אנשים שנשארים מובטלים תקופה ארוכה עלולים להפוך למובטלים כרוניים, שלא רגילים לעבוד ומתקשים לתפקד במשרה.
      כמובן, כדי להפוך את זה לאמצעי שימושי המדינה חייבת לווסת את כמות האבטלה הסמויה ולהקטין אותה בתקופה שיש ביקוש לעובדים.

      כך או כך, אני חושב שעבודות יזומות לא היה האמצעי העיקרי של המדינות האלה ליצור משרות.

  5. מה הסוציאל-דמוקרטים אמורים לעשות לי – אם אני מסרב לעבוד ומסרב לשלם מיסים? לספק לי שירותי רווחה? …

    • הי רון,
      תודה על השאלה. אני יכול להגיד לך מה קורה בשבדיה: יש שירות תעסוקה גדול ורציני, שהתפקיד שלו להבטיח שכל מי שרוצה ויכול לעבוד ימצא עבודה. אם מישהו מסרב להצעות העבודה משירות התעסוקה ללא סיבה מוצדקת, הוא מאבד את זכאותו לדמי אבטלה ואת זכאותו לעוד כל מיני זכויות סוציאליות. כתבתי על זה עוד כאן:
      https://sdintro.wordpress.com/2013/12/16/active-labor-market-policy/

      ומה קורה אם אתה מסרב לשלם מיסים? בדיוק מה שקורה לך בכל מדינה אם אתה מסרב לשלם מיסים: זו עבירה על החוק ואתה נענש בהתאם לחוק. אני לא מעודכן לגבי מה החוק השבדי אומר על זה בימים אלה.

      • תודה על המענה! (אני קורא את הבלוג עכשיו ואני עדיין לא הגעתי לשם…). יש לי עוד שאלה: למה אתה לא מפרסם פה יותר? והאם אתה הולך להתייחס יותר לטיעונים נגד הטיעונים האידיואלגים נגד סוציאל-דמוקרטיה ובעד קפיטליזם? נגיד טיעונים בסגנון של "המיסים שלי לא אמורים לממן אמורים", "לא צריך לקחת כסף מהעשירים כי הם השקיעו הרבה" (ראיתי התייחסות שלך קצרה באחד הפוסטים הראשונים עם דיון עם חבר ליברל שעובד בהיי-טק, אבל זה חסר)

      • בשמחה 🙂
        אני לא מפרסם כאן יותר מכמה סיבות:

        1. אין לי זמן. התחלתי את הפרויקט של הבלוג בתקופה בחיים שהיה לי בה הרבה זמן פנוי, והיא נגמרה…

        2. מלכתחילה תכננתי שהבלוג הזה יהיה יותר כמו ספר שנכתב בהמשכים, ולא כמו בלוג רגיל שמפרסם אחת לכמה זמן דעה על משהו אקטואלי. עכשיו סיימתי לכתוב כמעט את כל הפרקים שתכננתי מראש לכתוב ב"ספר".

        3. הפוסטים האחרונים שפרסמתי, והפוסטים הבאים שאני מקוה לפרסם, עוסקים בנושאים מאוד מורכבים: שני הפוסטים האחרונים עסקו בדמי אבטלה ובמערכת הבריאות, והפוסטים הבאים יעסקו בפנסיה, במערכת החינוך ובעוד כמה מוסדות של מדינת הרווחה. אלה נושאים מאוד כבדים, ואני מקדיש הרבה זמן ללמוד על כל אחד מהם לפני שאני כותב פוסט. ככה יוצא שבין פוסט לפוסט עוברים כמה חודשים.

        לגבי טיעונים אידיאולוגיים\מוסריים בעד קפיטליזם: אני לא חושב שיש טעם להתווכח על טיעונים מוסריים, בגלל שהם כמו טעם וריח – האם משהו הוא מוסרי או לא זה בסופו של דבר עניין של תחושה אישית, ואין לי דרך לשכנע מישהו אחר שהתחושות האישיות שלו לגבי מוסר הן לא נכונות.
        הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא להסביר בצורה מסודרת את האידיאולוגיה המוסרית שלי, כדי שאנשים עם אידיאולוגיות מוסר אחרות יבינו על מה אני לא מסכים אתם ולמה. זה מה שניסיתי לעשות בארבעת הפוסטים הראשונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s