שוויון

“שוויון עוסק בזכות השווה של כל אזרח לשלוט בחייו ולהשפיע על החברה בה הוא חי” (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, תכנית מ 2001)

“מדיניות של שוויון היא בסופו של דבר על חלוקת הכוח” (“מהי סוציאל-דמוקרטיה?”, קרלסון ולינדגרן)

“הרעיון הדמוקרטי שמשך אותי למפלגה הסוציאליסטית הייתה הדרישה לשוויון עבור כל האנשים בחברה. שוויון בזכויות אזרח, שוויון גם באפשרות לקחת חלק בתרבות הרוחנית והחומרית.“ (ארנסט ויגפורס, מהאידיאולוגים הסוציאל-דמוקרטיים השבדיים הראשיים ושר האוצר השבדי בין 1932 ו 1949)

“כוח כלכלי מופרז בידיו של אחד מגביל את החופש של האחר. חלוקה שוויונית יותר של הכוח בתחום הכלכלי תגדיל את החופש שם, כפי שמתן זכות הצבעה לכולם עשתה בתחום הפוליטי” (כנ"ל)

הגענו לערך הסוציאל-דמוקרטי השני – שוויון. את הרעיון בסיסי הזכרתי בסוף הפוסט הקודם על כוח: שוויון משמעותו חלוקה שוויונית של החופש והכוח בחברה. השוויון הזה כולל יכולת שווה להשפיע על החיים הפוליטיים ועל מוסדות השלטון, יכולת שווה להשתתף ולהשפיע על התרבות ועל החיים הציבוריים, וגם יכולת שווה של אדם להשפיע על סביבתו הקרובה – למשל, על מקום העבודה שלו ועל השכונה שהוא חי בה. בהתאם לרעיון הזה, הסוציאל-דמוקרטים מחלקים את המושג "דמוקרטיה" לשלושה חלקים, שאת כולם יש להגשים:

• דמוקרטיה פוליטית דורשת חירויות פוליטיות, כמו חופש דיבור וזכות הצבעה.
• דמוקרטיה חברתית דורשת שכולם יוכלו להשתתף ולהשפיע במידה שווה על החיים החברתיים.
• דמוקרטיה כלכלית דורשת שלכל אחד תהיה היכולת להשפיע על המערכת הכלכלית, ובמיוחד על מקום העבודה שלו.

שוויון מול שוויון כלכלי
שוויון כזה דורש רמה מסוימת של שוויון כלכלי, כלומר, שלא יהיו פערים גדולים מדי ברכוש ובהכנסות של האזרחים במדינה. עם זאת, שוויון כזה לא דורש שוויון כלכלי מוחלט – כלומר, שלכולם יהיו בדיוק אותם רכוש ואותה הכנסה.

כדי לראות למה שוויון דורש רמה מסוימת של שוויון כלכלי, בואו נחשוב על דוגמה קיצונית: מדינה שבה אדם אחד מחזיק כמעט בכל הרכוש, כולל כל הבתים, כל החברות, כל העיתונים, וכו'. במדינה כזו, אפילו אם באופן רשמי החוק מבטיח זכויות אזרח לכולם, הזכויות האלה יישארו על הנייר בלבד. אותו עשיר בודד יוכל בפועל לנהל את ענייני המדינה. בפרט, אפילו אם רשמית יובטח לאזרחים חופש הביטוי, מי שיעז להגיד דברים שאותו עשיר לא יאהב, יסתכן בכך שלא יוכל למצוא עבודה ושיגרשו אותו מהבית שהוא גר בו – לא בדיוק חופש ביטוי. וגם אם מישהו ידבר, איזה עיתון ידפיס את הדברים? ועל הנייר של מי?

הדוגמה הזו אולי נשמעת קיצונית, אבל היא לא מאוד רחוקה מהמציאות. כבר היום, במדינה שלנו יש מספר קטן של אנשים שהם עשירים מספיק כדי להחזיק בידיהם יותר כוח מרוב אזרחי המדינה, אנשים שרק מעט פוליטיקאים או עיתונאים יעזו להרגיז אותם או להמרות את פיהם. מי שמעורב פוליטית נתקל בדוגמאות לזה כל יום, ורועי צ'יקי ארד תיעד בבלוג המעולה שלו כמה דוגמאות מצוינות. אני אסתפק בלהזכיר דוגמה אחת: ב 2008 יצא הסרט "שיטת השקשוקה” שמתח ביקורת על האחים עופר. במשך שנה אף ערוץ לא הסכים לשדר אותו. כשהוא שודר לבסוף, זה היה רק בערוץ 1, ורק לאחר שהערוץ הסכים לשדר אחריו סרטון תגובה מטעם האחים עופר.
חשוב להדגיש: אין צורך בפערים כלכליים קיצוניים כדי ליצור אי-שוויון בחופש ובכוח, ולא רק העשירים הגדולים נהנים מיחס מועדף של הרשויות. בחברה הישראלית היום, גם סתם אנשים בעשירון העליון בדרך כלל יהנו מחופש וכוח גדולים יותר מאנשים בעשירונים התחתונים. לדוגמה, בתקופת המחאה החברתית, המאהלים ברוטשילד קיבלו יחס שונה לחלוטין מהרשויות מזה שקיבלו המאהלים של דרום תל אביב. דוגמה אחרת מהזמן האחרון היא הדרך שבה בתי הספר לטבע ואמנויות, שפונים בעיקר לשכבות המבוססות, נהנו מהעלמת עין של משרד החינוך ממיונים בלתי חוקיים שביצעו. פערים כלכליים משמעותיים בין שתי קבוצות אוכלוסיה תמיד יכולים להוביל לפערים משמעותיים בכוח, במיוחד אם הם מלווים בתרבות ובנורמות מסוימות (למשל, גזענות כלפי תושבי דרום תל-אביב, שחלק גדול מהם מזרחים או ערבים).

בואו נחזור רגע לנקודה של שוויון כלכלי מוחלט. הרעיון של שוויון כלכלי מוחלט נראה לא הוגן להרבה אנשים: אחרי הכל, בכל מקום עבודה יש כאלה שעובדים קשה יותר ויש כאלה שעובדים קשה פחות – מדוע שמי שמתאמץ יותר לא יוכל לזכות לתגמול על כך?
התפיסה הסוציאל-דמוקרטית של שוויון לא דורשת שוויון כלכלי מוחלט, ולא אוסרת לתגמל את מי שמתאמץ יותר. עם זאת, היא דורשת שהתגמול הזה יהיה חומרי בלבד – אדם יוכל לקנות יותר מוצרים או שירותים ולהרשות לעצמו רמת חיים קצת יותר גבוהה, אבל הוא לא יקבל יותר השפעה או מעמד חברתי גבוה משל אחרים.

האם צריך לבחור בין חופש לשוויון?
חלק מהליברלים, בעיקר מהצד הימני\ניאוליברלי, טוענים שיש סתירה מהותית בין ערך החופש לערך השוויון, משום על מנת להשיג שוויון יש לפגוע בחופש של החזקים. לכן, הם יטענו, חייבים לבחור רק באחד מהערכים, או לפחות לתת לאחד מהם עדיפות ברורה. נוהגים בעניין הזה לצטט את מילטון פרידמן, שאמר "חברה שמעמידה שוויון לפני חופש לא תקבל אף אחד מהם".

באופן אישי, הטיעון הזה נראה לי מטופש. הסתירה בין חופש לשוויון אינה גדולה יותר מהסתירה בין חופש הקניין לחופש התנועה: למשל, חופש הקניין שלך דורש לאסור עלי להיכנס לביתך בניגוד לרצונך, ובכך פוגע בחופש התנועה שלי. בכל זאת, אף ליברל לא יעלה בדעתו לטעון שיש סתירה מהותית בין חופש הקניין לחופש התנועה ולכן חייבים לבחור באחד מהם. האמת היא שבכל תפיסה דמוקרטית, בין אם ליברלית ובין אם סוציאליסטית, אנו רוצים לקדם מגוון ערכים שלפעמים סותרים אחד את השני, ואנחנו נדרשים לאזן ביניהם. זה לא מחייב אותנו לוותר על אחד מהם.

מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית, לא רק שערך השוויון לא סותר חופש, הוא הכרחי לחופש. כשיש פערי כוח משמעותיים בחברה, זה בהכרח יוביל לכך שהחזקים ינצלו את החלשים וישעבדו אותם. חופש ללא שוויון הוא חופש למעטים ושעבוד לרבים.