סולידריות

“בבסיסו של בית טוב ניצבת השותפות ותחושה של קהילה. בבית טוב אין בעלי זכויות יתר או אנשים חסרי ערך; אין בו מועדפים, אין בו בנים חורגים ואיש אינו רשאי להתנשא על מישהו אחר. בבית הטוב איש אינו מנסה להרוויח על חשבונו של אחר, והחזק אינו מדכא את החלש. בבית הטוב שוררים שוויון, התחשבות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית. המשמעות, ביחס לבית של כלל התושבים, היא ביטול כל האפליות הכלכליות והחברתיות שמחלקות אותם לברי מזל וחסרי מזל, לשליטים ונשלטים, לעניים ועשירים…. אם החברה השבדית עתידה להיות בית טוב לחבריה – חייבים להיעלם הבדלי המעמדות, חובה לפתח שירותים סוציאליים וחובה להבטיח שוויון כלכלי. חייב להינתן לעובדים תפקיד מהותי בניהול הכלכלה, והדמוקרטיה חייבת להיות טוטאלית ולחול גם על החברה וגם על הכלכלה…" (פר אלבין האנסון, ראש ממשלת שבדיה הסוציאל-דמוקרטי בין 1932 ל 1946, נאום בפרלמנט מ 1928. תרגום של ד”ר עמי וטורי, בשינוי קל)

“אם לא הייתי מאמין באפשרות לאחד את האינטרסים של רבים לאינטרס משותף גדול, גם אני לא הייתי מאמין בסוציאליזם. כי סוציאליזם מניח הבנה משותפת בדרגה הגבוהה ביותר, שיתוף הפעולה של הרבים למען הרווחה המשותפת.” (פר אלבין האנסון)

בפוסט הזה נדבר על סולידריות, הערך הסוציאל-דמוקרטי השלישי. הרעיון של סולידריות מסוכם נהדר בציטוט הראשון של פר אלבין הנסון מלמעלה – מדובר בתחושה של שותפות וקהילה, שיתוף פעולה ועזרה הדדית. הסולידריות מתבססת על ההבנה שמובעת בציטוט השני: האינטרסים של כל אחד מאיתנו הם משותפים יותר מאשר מנוגדים, ולכן עלינו לפעול ביחד כדי לקדם אותם. בואו נתחיל מלדבר על הרעיון השני.

האינטרס הגדול המשותף לכולנו
קלישאה ידועה אומרת שאף אחד מאיתנו לא חי באי בודד. כולנו חיים בחברה, והחברה הזו מתנהלת לפי סדר חברתי מסוים. ללא החברה והסדר החברתי, אף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לתפקד ברמה הבסיסית ביותר: לא היה לנו איפה לעבוד או איך להתפרנס, רובנו לא היינו מסוגלים להשיג את המצרכים הבסיסיים ביותר, ולא היינו מסוגלים להגן על עצמנו מהאנרכיה והפשיעה שהיו שוררים.

הרעיון הזה בטח נראה לכם מובן מאליו, ואולי אתם תוהים למה אני בכלל טורח להזכיר את זה. למרות זאת, אני חושד שלא כל מי שיודע אותו בהכרח הפנים אותו. כדי להדגים את זה, אני אטפל לדוגמה ספציפית, שאני מאמין שמשקפת את הלכי המחשבה אצל הרבה אנשים.

לפני כמה זמן שאל אותי חבר שעובד בהיי-טק מדוע אני חושב שזה מוסרי שהמדינה לוקחת אחוז גבוה מפירות עבודתו. השאלה הזו נשמעת טבעית והגיונית לחלוטין, עד שנזכרים במה שכתבתי קודם – פירות עבודתו לא היו קיימים לולא הסדר החברתי. פירות עבודתו לא היו קיימים ללא בתי הספר  שהתחנך בהם, או ללא מערכת הבריאות שטיפלה בו. פירות עבודתו גם לא היו קיימים ללא המסגרת החברתית שמאפשרת הקמת חברות הייטק, ושדואגת שבאוכלוסיה יהיו מספיק מתכנתים כדי שחברות כאלה יהיו אפשריות. הם לא היו קיימים אם המדינה לא הייתה מקימה, לפני עשרות שנים, תעשיה בטחונית וצבאית שזרעה את הזרעים לתעשיית ההיי-טק האזרחית היום. לכן, קשה להגיד ש"פירות עבודתו” הם אכן פירות עבודתו. יותר נכון להגיד שהם פירות עבודתה של החברה כולה.

למעשה, גם אם היינו מקבלים את טענתו שפירות עבודתו הם שלו, עדיין היה צריך לשאול האם המשכורת שהוא מרויח היא אכן "פירות עבודתו" – אחרי הכל, המשכורת של חברי לא נקבעת לפי הערך של מה שהוא מייצר, אלא על פי ההיצע והביקוש במקצוע שלו. ההיצע והביקוש, בתורם, הם תוצאה של הסדר החברתי הספציפי. למשל, אם המדינה הייתה מתירה לחברות היי-טק לייבא מתכנתים מהודו, המשכורת של חברי הייתה יורדת פלאים. בעצם, הוא חייב את המשכורת הגבוהה שלו למדינה, ולו רק משום שהיא אוסרת על ייבוא מתכנתים מהודו.

אם כן, כולנו תלויים בסדר החברתי כדי להגשים את המטרות והאנטרסים שלנו. במילים אחרות, למרות שהאינטרסים של כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות שונים, ולפעמים מנוגדים, בסופו של דבר לכולנו יש אינטרס משותף אחד גדול – לחיות ביחד בחברה, בסדר חברתי שמאפשר לכולנו לקדם את השאיפות והאינטרסים שלנו.

הסדר החברתי הזה יכול להתקיים רק בגלל שכולנו מסכימים אליו ומקבלים אותו. אם רוב האנשים היו מפסיקים להכיר בו, הוא היה מתפוגג. אם אנחנו רוצים שהסדר החברתי ימשיך להתקיים, ולהמשיך להרוויח ממנו, חשוב שכולם ירגישו שהם מרוויחים מהסדר החברתי הזה, או שהם יפסיקו לשתף אתו פעולה.

לכן, אם הסדר החברתי הנוכחי גורם לכך, למשל, שרבים סובלים מעוני, זה האינטרס שלנו לתקן את זה, אפילו אם אנחנו באופן אישי מרוויחים מההסדר הזה בטווח הקצר. אותו הדבר נכון גם אם הסדר החברתי גורם לכך שרבים מרגישים שהם מופלים לרעה, שאין להם יכולת אמיתית להשתתף בחיי החברה, או שאין להם השפעה על המערכת הפוליטית ושב"חלונות הגבוהים" מקבלים החלטות במקומם. בקיצור, אם שאר האנשים בחברה לא נהנים מחופש ומשוויון, זה האינטרס שלנו לתקן את זה, גם אם אנחנו נמצאים בצד הטוב של האי-שוויון.

חברה סולידרית
חברה סולידרית היא חברה שהפנימה את זה, ולכן חבריה מתנהגים בהתאם: הם מתייחסים זה לזה כאל שותפים, ולא כאל מתחרים, מתחשבים אחד בשני, עוזרים אחד לשני, ודואגים שכולם יהנו מהפירות שהחברה מייצרת. בחברה כזו זו שוררת אווירה של אמון, אחריות הדדית ושיתוף פעולה. כשיש ניגוד אינטרסים, הוא מיושב ע"י דיון דמוקרטי, פשרה והבנה הדדית, ולא ע"י כיפוף ידיים. זו החברה שסוציאל-דמוקרטים שואפים לבנות, ולשאיפה הזו מתכוונים כשמדברים על ערך הסולידריות.

הדיון עד עכשיו אולי יוצר רושם שהשאיפה לסולידריות היא שאיפה תיאורטית ומופשטת, “באויר", אבל יש לה השלכות מאוד מעשיות. מי ששואף לסולידריות לא יכול לקבל חברה שמחולקת למעמדות, שחיים בערים אחרות או שכונות אחרות, ומנותקים אחד מהשני. הוא לא יכול להשלים עם גטאות חברתיים. מי ששואף לסולידריות גם לא יכול לקבל מצב שבו השכבות המבוססות ישלחו את ילדיהן לבתי ספר פרטיים אליטיסטיים, שסגורים לילדים משכבות אחרות. הוא גם לא יכול להשלים עם חברה שבה מתפתחות שתי מערכות של שירותים חברתיים: מערכת פרטית ואיכותית לעשירים בלבד ומערכת ציבורית גרועה לכל השאר.

התופעות האלה, שכולן מתפתחות בחברה הישראלית היום, מחבלות בסולידריות החברתית. הן בהכרח יוצרות מצב שבו האוכלוסיה מחולקת לשבטים, שלכל אחד מהם יש אינטרסים נפרדים משל השאר, ושממוקדים בקידום האינטרסים שלהם על חשבון האינטרסים של שאר החברה. השאיפה לסולידריות מחייבת מאבק בתופעות האלה.

דברים דומים ברשת: שלמה קראוס כתב מאמר מצוין בשם "הכסף לא יציל אותי"ב ynet, שמסביר בדיוק את הרעיון הזה בניסוח אחר (יותר קונקרטי ואישי ופחות מתפלסף). דובי קננגיסר כתב בבלוג שלו פוסט מצוין על נושא דומה.

סיכום ביניים
בפוסטים האחרונים דיברנו על שלושת הערכים הסוציאל-דמוקרטיים: חופש, שוויון, וסולידריות. כל אחד מהערכים האלה תומך באחרים ונחוץ להם: חופש דורש שוויון, חופש ושוויון דורשים סולידריות. סולידריות דורשת חופש ושוויון. ביחד הם יוצרים את חזון של חברת מופת, שאליה הסוציאל-דמוקרטים שואפים.

8 מחשבות על “סולידריות

  1. הי, אור – קודם כל אחלה פוסט ואחלה בלוג 🙂
    חיכיתי הרבה שתרשום על הנושא של סולידריות – במובן מסוים אני רואה בו את החשבו ביותר מבין 3 הערכים שציינת,
    שהרי אם אין ביני לבין האחר סולידריות אז לא יפריע לי חוסר שיוויון בינינו (בהנחה שאני "מוביל" כמובן 😉 ) והחופש שלו משמעותית פחות יעניין אותי מהחופש שלי.

    אך כמה נקודות בולטות וקצת מציקות לי בהקשר הזה.
    אני קורא את הציטוטים שהבאת בפתיחה ומנסה להבין האם ניתן להשליך אותם משבדיה של תחילת המאה שעברה לישראל של ימינו אנו.
    אני מנסה להשוות בין החברה ההומוגנית של שבדיה דאז (קרוב ל100% שבדים נטו ) לישראל של ימינו שחדשות לבקרים מספרים לנו איך קבוצה א' וקבוצה ב' שונות ועד כמה שהן מחבבות זה את זה.
    אני מנסה להאמין באפשרות לאחד את האינטרסים שלי לתרבות מערבית מול השאיפה לתרבות ערב, את הרצון העז שלי בחיי תרבות תוססים בסופי השבוע מול קדושתה של השבת.
    וזה אפילו לפני שאני מנסה להתמודד עם שילוב אינטרסים כמו זה של נוער הגבעות ונוער פלסטין השלמה. (אבל בוא לא ניפול לשם – נתעלם מזה לרגע…)

    – האם אתה רואה דרך ליישב את האינטרסים הללו בדרך לחברה סולידרית?

    נחזור לזה עוד רגע, אבל קודם כל מילות תודה. תודה לכל אלה שהביאוני עד הלום.
    תודה להורים שחינכו וגידלו, תודה למורים הפרטיים, למורים במערכת החינוך ומרצים באקדמיה, ואפילו מילת תודה למפקדים בצבא שסחטו ממני כל טיפת עבודה שרק יכלו
    וטיפחו אותי בדרך למקומי בשוק התעסוקה.
    אתה יודע מה משותף לכל מי שציינתי למעלה? (פרט להורי) כולם עשו זאת תמורת כסף בין אם זה המורים (הפרטיים או במערכת)
    גם המרצים לא קופחו וקיבלו משכורת ואפילו צה"ל הפיק דו"ח שבו הוא מציין חיסכון נכבד של כמה מאות אלפי ש"ח מניצול עובדים שכמותי.

    אף אחד פרט להורי לא עסק במלאכת חינוכי וטיפוחי לשם תמיכה הדדית – ואת התשלום הם דרשו מראש.
    וכעת אני כהורה אשלם בנדיבות לכל מי שיטפח את בני, החל מהמטפלת כיום הגננות המורות והמרצים באוניברסיטה (הנה תמריץ לך – עוד 19 שנה ואני משלם לך משכורת 🙂 )
    ואני אדם הגיוני, אני יכול לקבל שיש אנשים שאיתרע מזלם ועקב מצב כזה או אחר נבצר מהם לעבוד אני מקבל ובשמחה חושב שיש לסייע להם.

    אבל אני אגיד לך למי אני לא מוכן לשלם: לכל מי שיישב איתי בכיתה ולא רצה להשקיע בלימודיו, לכל אברך על אמונתו, לכל מובטל מבחירה (מפתיע אבל יש גם די הרבה שכאלה)
    לכל מי שהחליט שלמרות שאין באפשרותו לממן זאת 15 ילדים נשמע לו נחמד ולמעשה לכל מי שאינו מעוניין לתרום את חלקו בבניית ארצנו במודל מערבי.

    ועכשיו לפני שייתרעמו עלי וייטענו שאני גזען ובעל דעות קדומות וכו' אקדים ואומר – אין לי שום התנגדות לקיומה של דת או תרבות ערבית או כל קבוצה אחרת שעולה לכם לראש – אני פשוט לא מעוניין לממן אותה.
    יש מספיק גורמים שמעוניינים? מעולה שהם יתרמו. נא להוריד את הידיים מהמשכורת שלי!

    מצטער שזה ארוך, עוד נקודה וחצי וסיימנו,
    המשכורת שלי – אתה טוען שעליי להודות למדינה על שהיא מונעת ייבוא של מתכנתים מהודו. הנה מבזק חדשות: אנחנו חיים בעולם גלובלי.

    המדינה לא מונעת כלום, וייעידו על כך כל מפוטרי נגב טקסטיל – לא צריך להביא עובדים זולים לארץ, אם יש מקום עלי אדמות שעושים את אותה העבודה ביותר זול הייצור יעבור לשם ושום מדינה לא יכולה לעצור את זה.
    מהנדס בסין עולה 60% ממהנדס ישראלי אך בעל תפוקה של 50% ולכן חברות לא רצות לשם.
    אבל סתם בשביל שאף אחד לא יחשוב שמצבנו נפלא, מהנדס צ'כי עולה 40% ושווה 80% לתפוקה הישראלית. וכן המון משרות פיתוח והנדסה עוברות למזרח אירופה.

    המשכורת שלי אכן נגזרת מתוך הייצע וביקוש – עולמי! למנהלים בחברות הבין-לאומיות יש שורה תחתונה ובשבילה הם מזיזים מפעלים ומשרות – אנשים? אלה לא מופיעים בגליונות אקסל…
    מול מנהלים אלו אני מנהל את המשא ומתן על המשכורת שלי ומעולם לא ראיתי את המדינה באה לעזור – אה סליחה טעות שלי פגשתי את המדינה – בסוף החודש גוזרת עליי קופון.

    ולחצי נקודה שנשארה לי, אני ליברל, אני מאמין שאדם צריך לנהל את חייו לפי ראות עיניו, אבל אני לא אנרכיסט – אכן יש צורך בסדר ציבורי ויש אינטרסים משותפים: כבישים, מוסדות ציבור, בתי חולים, צבא וכו' ואני מבין שיש חשבון לשלם בסוף החודש.
    ואפילו אשליות אין לי, בתור שכיר אשלם אחוז מהכנסתי לתרום את חלקי לאינטרסים הציבוריים הללו אבל ככל שהאינטרסים הללו עוברים מן הכלל לקבוצה ספציפית אינני רואה מדוע כל הכלל צריך להתחלק בנטל?
    850 אלף איש ליוו את הרב עובדיה יוסף בדרכו האחרונה – רוצים לבנות ישיבה לזכרו? נפלא תגייסו 5 שקל מכל אחד והנה ממימון הולם. היש טיעון כלשהו שיכול לאחד את הרצון של קבוצה זו עם רצוני? היש טיעון שבגינו אני אמור לממן זאת?

    ואם יורשה לי לסיום, תודה על הדיון – אולי עד שתסיים לכתוב את הבלוגים שלך אני אשתכנע. 🙂

    בברכה,
    – יוני

  2. הי יוני,
    תודה רבה על התגובה המושקעת 🙂 אחד אחד:

    1. ראשית, לא צריך להפריז באחידות של שבדיה בתחילת המאה ה 20. היא אמנם הייתה אחידה אתנית, אבל כן הייתה מחולקת לקבוצות ומעמדות שונים: פועלים, איכרים קטנים, בעלי אחוזות, בעלי עסקים קטנים, ובעלי הון גדולים יותר. הסוציאל-דמוקרטים היו צריכים לעבוד קשה כדי לאחד הרבה מהאנשים האלה מסביב לאג'נדה אחת.
    אחרי שאמרנו את זה, אני מסכים שמי שרוצה להקים סוציאל-דמוקרטיה בישראל יצטרך לעבוד יותר קשה מהסוציאל-דמוקרטים השבדים. הם אכן לא היו צריכים להתעסק עם בעיות ביטחון, עם שסעים לאומיים, ועם קבוצות דתיות שונות. ליצור סולידריות בין כל הקבוצות האלה זה אכן אתגר לא קטן.
    בסדר, אז נעבוד קשה.

    2. האם זה אפשרי באופן עקרוני ליצור סולידריות כזו? אני מאמין שכן. למרות ההבדלים הגדולים בין הקבוצות, לכולן יש בכך שהחברה שהן חיות בה תשגשג, ותאפשר להן חופש.

    3. לגבי זה שמי שעזר לך בעבר דרש תשלום מראש: כדי לענות על זה אני אצטרך להתפלסף אפילו עוד יותר ממה שכתבתי בפוסט. צריך להבדיל בין שני "חובות" שיש לך:
    א. חוב כלפי אנשים ספציפיים שעזרו לך.
    ב. חוב כלפי החברה כולה והסדר החברתי כולו.
    העובדה שמי שטיפח אותך בעבר דרש תשלום מראש אולי פוטרת אותך מהחוב הראשון, אבל לדעתי היא לא פוטרת אותך מהחוב השני. בתור התחלה, העובדה שיכלת לשלם לאנשים תמורת השירותים האלה, היא אופציה שקיבלת בזכות החברה והסדר החברתי. בלעדיהם לא היית יכול לשלם לאנשים ולקבל שירותים בתמורה.

    4. אני מסכים שלא צריכים להיות במדינה מובטלים מבחירה (אם כי אני לא בטוח כמה כאלה יש), ואני כמובן מסכים שהסדר תורתו אומנותו צריך להתבטל. גם המדינות הסוציאל-דמוקרטיות דורשות מאנשים לעבוד לפרנסתם אם הם יכולים. אני מתכוון לכתוב על זה יותר בפוסט הבא.

    5. הסוגיה של ריבוי ילדים במשפחות עניות היא סוגיה מורכבת יותר: במה ילד אשם אם ההורים שלו החליטו להביא אותו לעולם למרות שהם לא יכולים להרשות לעצמם לפרנס אותו? מצד שני, אם המדינה מתחייבת להבטיח לכל ילד שוויון הזדמנויות, הרי שכל מי שבוחר להביא ילד, מטיל מעמסה על החברה, וצריך למצוא דרך למנוע מהמעמסה הזו להפוך לגדולה מדי. אין לי תשובה פשוטה לשאלה הזו, אבל אפשר לפתור אותה.

    6. לגבי החיים בעולם גלובאלי, אני כמובן מודע לזה, ואני עדיין טוען שאם המדינה הייתה מחליטה לייבא מתכנתים הודים המשכורת שלך הייתה יורדת:
    א. זה נכון שחברות בינלאומיות יכולות להעסיק מתכנתים הודים כבר היום. סטארט-אפים מקומיים בישראל, לעומת זאת, לא יכולים. דמיין לך עכשיו שכל איש הייטק שהיה לו רעיון לסטארט-אפ, היה יכול לייבא חבורה של מתכנתים הודים ולשלם להם הרבה פחות מהשכר המקובל בישראל. זה היה מגדיל בהרבה את ההיצע של מתכנתים בארץ, ומשפיע על השכר שלך.
    ב. אתה טוען שמהנדס סיני לא שווה את הפער של 60% משכורת כי התפוקה שלו היא 50%. אבל הסיבה לתפוקה הנמוכה יותר שלו היא לא רק היכולות האישיות שלו, אלא גם המדינה שהוא נמצא בה והתשתיות שלה. אם חברות היו יכולות להביא את המהנדסים הסיניים האלה לישראל או לארה"ב, הן היו מפיקות מהם יותר.
    אשר ליכולות האישיות של המהנדסים האלה, אתה באמת חושב שבין מיליארד וחצי סינים אי אפשר למצוא כמה מאות אלפים שהכישרון שלהם בהנדסה עולה על הכישרון של המהנדס הישראלי הממוצע?

    7. לגבי זה שהמדינה לא עוזרת לך להתמקח מול המעסיק, ושהמעסיק שלך רואה רק גיליונות אקסל ולא אנשים, הפתרון הסוציאל-דמוקרטי הוא פשוט: הקם ועד עובדים במקום עבודתך. שאל אותי איך 🙂

    8. לגבי העברת כספים לקבוצות קטנות: אני רוצה לחלק את זה לשתי נקודות:

    א. אני מסכים איתך שבמדינת ישראל יש קבוצות לחץ שמושכות לכיוון שלהן הרבה יותר ממה שראוי. אני בהחלט חושב
    שזה אנטי-סולידרי וצריך לפעול כדי לתקן את זה.
    לדעתי, הפתרון לבעיה הזו היא לא להקטין את תקציב המדינה ואת המיסים, אלא לדאוג שיותר אנשים יהיו מעורבים פוליטית ויפקחו על מה שהממשלה עושה עם הכסף שלהם. הפתרון הראשון הוא לא באמת פתרון – כמו שאמרת, המדינה תמיד תצטרך לגבות כמות מסוימת של מיסים, ואם האזרחים לא יפקחו על הממשלה, הכספים האלה תמיד יגיעו בסופו של דבר למקומות הלא נכונים.

    ב. אחרי שאמרנו את זה, צריך לזכור שהקמת מוסדות תרבות זה חלק מהדברים ששנינו רוצים כנראה שהמדינה תעשה. אלא מה? מוסדות תרבות מסוימים חביבים על קבוצות אוכלוסיה מסוימות ואחרים חביבים על קבוצות אוכלוסיה אחרות. יש מי שרוצה שהמדינה תתמוך בפקולטות למדעי הרוח ובתיאטראות ויש מי שרוצה שהמדינה תתמוך בישיבות.
    ההחלטה באיזה מוסדות תרבות המדינה צריכה לתמוך היא החלטה סבירה, שצריכה להתקבל כחלק מהתהליך הדמוקרטי.
    שוב, אני מסכים שהמצב הנוכחי שבו קבוצות מסוימות מנצלות את כוחן כלשון מאזניים כדי למשוך את השמיכה לכיוון שלהן הרבה מעבר לסביר, וזה אכן גרוע ופוגע בסולידריות.

  3. הי אור, תגובה ארוכה… אני אתייחס רק לחלק מהנקודות (בכל זאת רוצה להשאיר קלפים לפוסטים הבאים :P)
    בקשר למהנדסים זרים וכו' צפציפית על סין כי אני קצת מכיר את המצב שם (וזה די המצב בכל העולם) מהנדסים טובים בסין עולים הרבה כסף – הם מודעים לזה שהם טובים ודורשים שכר הולם. אתה טועה שאי אפשר להביא אותם, פשוט לרוב זה לא משתלם, הרי אם תעביר את העובד לישראל הוא ייאלץ להתמודד עם יוקר המחייה פה ויידרוש שכר בהתאם – כבר יותר פשוט להעסיק אותו בסין שם עם המשכורת ה"נמוכה" שלו הוא חי ברמה גבוהה יחסית.
    לגבי וועדי עובדים – מצטער אני רואה בהם פגיעה ביחסי העובד-מעביד, לפי תפיסתי עובד צריך להיות מוערך לפי כישוריו ותרומתו לחברה בה הוא עובד – וועד עובדים מקבע סולם משכורות כללים לפי דרגות וותק שאינו כשור כלל ליכולת.
    אם עובד נשאר 20 שנה באותו תפקיד ולא מייצר שום ערך אבל חובה להגדיל לו את השכר כי הוא בוועד זה נמע לי פשוט הזוי… לעומת זאת אם הוא תורם לחברה שבה הוא עובד זה אינטרס של שניהם לתגמל אותו ולמעסיק לא יהיה בעיה לתגמל אותו, אם המעסיק לא מעוניין בכך הרי שלעובד מוצלח אין הרבה בעיות למצוא משרה אחרת.
    לגבי חובתי לחברה ולסדר החברתי – חובתו של כל אזרח לציית לחוקים במדינה בה הוא חי, מעבר לכך החופש נכנס לפעולה 🙂
    יש דינים הנוגעים לסחר – מסדירים נושא של תשלומים חובות וכו' כל עוד עמדת בחוזה התשלומים שנקבע אין לך שום חובה אחרת. אם נכנסתי לחנות וקניתי כיכר לחם ושילמתי עליה אינני חייב לאף אדם דבר – אם אתה מקבל שכיכר הלחם שעליה שילמתי היא שלי, מדוע אתה לא מקבל את אותה הטענה שהכישורים שלי שנצברו בעמל רב וששילמתי רבות עליהם הם גם שלי – או שגם לקנות כיכר לחם זה לא ענין פשוט כל כך?

    טוב כבר מאוחר – את השאר נשמור לפוסטים הבאים 🙂

    • 1. לגבי מהנדסים סינים: בוא נעשה ניסוי מחשבתי. בוא נגיד שישראל מודיעה שכל אדם מכל העולם שיש לו תואר בהנדסה או במדעי המחשב יכול להגר אליה ולקבל אזרחות מיידית. האם אתה טוען שהמשכורת הנוכחית של מתכנתים בשוק לא תושפע מזה?

      2. על יחסי עובד-מעביד אני מתכוון לכתוב פוסט שלם בהמשך, אבל בקצרה:
      א. ועד עובדים זה לא בהכרח סולם שכר קשיח או כל תנאי עבודה אחרים ספציפיים. ועד עובדים זה קודם כל אומר שמקום העבודה שלך הוא לא דיקטטורה של המעסיק, אלא מנוהל בשיתוף פעולה בין המעסיק לבין נציגי עובדים שנבחרו באופן דמוקרטי. אם העובדים לא ירצו סולם שכר קשיח, לא יהיה סולם שכר קשיח.

      ב. למעסיק אין שום סיבה מיוחדת לתגמל עובדים טובים. למעסיק יש אינטרס לשלם לעובדים שלו כמה שפחות. רק בשוק כמו שוק ההייטק, שבו יש תחרות קשה על העובדים, העובד נמצא בעמדת כוח מול המעסיק ולכן יכול לדרוש שכר גבוה. ברוב שוקי העבודה, גם עובד טוב נמצא בעמדת נחיתות מול הבוס שלו כשמתמקחים על שכר: ברוב השווקים גם לעובד טוב זה לא קל למצוא עבודה, ואדם עם משפחה יחשוב פעמיים ויותר לפני שהוא ייקח את הסיכון בלהתפטר בגלל המשכורךת. ועד עובדים הוא הדרך לאזן את הכוחות.

      3. לגבי חובתך לחברה: למה אתה חושב שיש לך חובה לציית לחוק? למה לדעתך לאחרים יש חובה לציית לחוק?
      אם קבוצה באוכלוסיה מרגישה שהחוק יוצר סדר חברתי שמוטה נגדה ולא נותן לחבריה סיכוי להצליח, למה שהאנשים בקבוצה הזו יסכימו לציית לחוק?
      זה בדיוק הטיעון המרכזי שלי בפוסט הזה: אם אתה רוצה שאנשים אחרים בחברה יצייתו לחוק, אתה צריך לדאוג שהסדר החברתי ישרת גם אותם. זו החובה הנוספת שלך לחברה. אתה יכול להחליט שאתה לא מכיר בחובה הזו, אבל תיקח בחשבון שאז אנשים אחרים בחברה עשויים לא להכיר בחובה שלהם לציית לחוק.

      אם להמשיך עם הדוגמה שלך של כיכר הלחם: אם אתה רוצה לקנות מהאופה כיכר לחם, כל מה שאתה צריך לתת לו בתמורה זה את המחיר של הלחם, ואין לך חובה מעבר לזה. אבל, אם אתה רוצה שיהיה חוק שאוסר על האופה לשדוד אותך, אתה צריך לתת לו בתמורה סדר חברתי שנותן לו אפשרות להתפרנס בכבוד, להבטיח עתיד לילדים שלו, שוויון בכוח הפוליטי וכל שאר הדברים שכתבתי עליהם.
      באופן דומה, אם אתה רוצה שיהיו דינים שמסדירים את הסחר, אתה צריך להבטיח שהדינים האלה יהיו כאלה שהסדר החברתי שהם יוצרים יהיה הוגן כלפי כולם.

      • מעניין מאוד! אהבתי את ההסבר היפה על תרומת המדינה והחברה בהשכלתי וביצירת ההזדמנויות בשבילי. קשה לי לראות איך אפשר להזניח את הרכיב הממשלתי כאן, במיוחד כשמסתכלים על מדינות מתפתחות. אני אישית גם כן לא מסכים לגבי הטיעון של ייבוא הודים/סינים/מהנדסים זולים אחרים; בכלל לא ברור לי שהבאת סינים לארץ, אפילו מאוד מוכשרים, תביא בהכרח לירידת משכורות (למעט בטווח המיידי). ייתכן אפילו שהדבר יגדיל את שוק ההייטק ויפתח מקומות עבודה נוספים ובסופו של דבר יגרור עלייה במשכורות לכולם (אני בפירוש בעד אגב, אם יש לך איזה סיי בממשלה ;). חוץ מזה, יש היום בישראל הרבה אנשים עם תואר במחשבים שמחפשים עבודה ומוכנים לקבל חצי מהמשכורת הממוצעת בשוק ובכל זאת לא מוצאים עבודה. אבל בכל מקרה אני לא חושב שזאת נקודה מהותית כאן בשום צורה.
        מה שכן מפתיע אותי שבערך על סולידריות אתה מציג שסולידריות היא לא ערך בפני עצמו אלא תולדה של האינטרסט האישי כשחושבים על התמונה הגדולה. אני רוצה לשלם מיסים, בין השאר, בשביל שלאנשים אחרים יהיה טוב גם אם זה לא יעזור לי בשום צורה (כמובן שאני מעוניין שהמיסים שלי ישמשו לעשיית טוב, מה שלא תמיד קורה, אבל זה לא רלוונטי כאן). אני מסכים שלאנשים יש הערכת חסר לתרומת החברה עבורם, וזאת נקודה שהדגשת יפה, אבל חינוך לסולידריות כערך יסוד עצמאי הוא חשוב מאוד בעיני.

      • 1. אתה לא צריך לטרוח ולייבא מתכנתים מחו"ל בשביל זה – יש מספיק אנשים אפילו עם תארים במחשבים בארץ שלא מוצאים עבודה – תאמין לי שהם מוכנים לעבוד גם בחצי המחיר.
        לאיכות יש מחיר – להתעלם מזה סתם יוצר עוול למי שעובד קשה.
        2. אין לי מספיק נסיון עם וועדים כך שאני לא אלחם על איך אפשר או אי-אפשר לנסח השכמי שכר – אך אני כן חולק על כך שלמעסיק אין סיבה לתגמל עובד מוצלח – פה אתה טועה ובגדול! – כל מעסיק יידע לספר לך מי העובד הכי טוב שלו ועד כמה הוא שווה לו הרבה יותר מאשר עובדים אחרים אצלו – עובדים טובים קשה למצוא וזה נכון כמעט לכל מקצוע – ומעסיק חכם לרוב יישתדל לתגמל ולקדם את אלו.
        3. אני ממש חולק עלייך פה – מה שאתה מציג זה אנרכיה – האופה אינו שודד אותי מאותה הסיבה שאני אינני שודד אותו – שנינו עשינו עבודה קשה ואנו רוצים להחליף את פירות עבודתנו – אני את כספי והוא את הלחם שאפה.
        חלק מהכספים שאני והאופה הרוחנו הולכים לממן מערכת שיפוט ואכיפה שנועדים לוודא שגם אני, גם האופה וגם בוזגלו נשמור על החוק – ואם מישהו רוצה לשדוד מישהו אז יש שוטר (שמקבל על כך שכר) שתפקידו להרתיע ובמידת הצורך לעצור את מפר החוק.
        כל מי ששותף למדינה תורם למדינה לפי חוקייה ומקבל ממנה את השירותים המגיעים בתמורה לתשלום זה.
        ונ.ב מאחר והמדינה כמוך חושבת שיש לה חלק בכיכר הלחם אז גם היא לוקחת חלק מכל קנייה – 18% ליתר דיוק – רוצה לקחת יותר? לא בטוח שעוד מיסים זה מה שייעזור לי להרגיש קרוב יותר לשאר האזרחים במדינה…

        אני מסכים שתחושת סולידריות כאשר היא קיימת יכולה לתמרץ אנשים לתרום יותר למדינה ולשאר האזרחים
        ולגרום לכל האזרחים להתאמץ יותר – אבל ללא סולידריות זה נשמע כמו מתכון לאסון
        (יש מספיק מדינות שמוכיחות את זה יום אחר יום)

        יאללה נמשיך בפוסט הבא 🙂

      • אמירה קצרה לגבי 3: אכן, אם שניכם מסכימים לסדר החברתי הקיים, אין בעיה. השאלה מתחילה כאשר האופה מרגיש שהסדר החברתי (החוק, אם תרצה) לא נותן לו צ'אנס אמיתי לפרנס את משפחתו בכבוד, ואז הוא יחליט שהסדר החברתי הזה לא מתאים לו והוא לא צריך לציית לו. אני אטען שבמקרה הזה יש לו קייס מוסרי – למה שהוא יסכים לציית לסדר חברתי שלא נותן לו צ'אנס, רק בגלל שהסדר החברתי הזה טוב למתכנתים?

  4. הי אייל,
    תודה על התגובה המעניינת.

    לגבי השאלה האם סולידריות היא ערך בפני עצמו, זו שאלה פילוסופית מעניינת. בפוסט, אני לא טענתי שצריך לגלות סולידריות בגלל שזה האינטרס האישי שלך, אלא למעשה *הגדרתי* את המושג של סולידריות כהבנה של האינטרס האישי. ההגדרה הזו, כמובן, נתונה לויכוח.

    יתרון אחד של להגדיר סולידריות בדרך הזו הוא שהוא מאפשר להבדיל בין סולידריות לבין צדקה: כשאני נותן צדקה, אני עוזר לאדם בגלל שאני מרחם עליו. כשאני מגלה סולידריות, אני עוזר לאדם לא בגלל שאני מרחם עליו, ולא בגלל שאני עושה לו טובה, אלא בגלל שאני מכיר בזה שעצם העובדה שאנחנו חיים ביחד מטילה עלי חובה לעזור לו, ושזה בסופו של דבר גם לטובתי.

    עוד יתרון של ההגדרה הזו הוא שהיא מאפשרת להבדיל בין סולידריות לבין תפיסות פשיסטיות של החברה: הדרישה ממני לתרום לחברה לא נובעת מתוך תפיסה שהחברה\מדינה היא מעל לכל, וחשובה יותר מהאנשים שמרכיבים אותה. אני לא נדרש להקריב את עצמי למען מטרה נעלה ממני. אני נדרש לתרום בגלל שגם אני מרויח מזה בסופו של דבר.

    עם זאת, חשוב לי להבהיר שההגדרה הזו של סולידריות היא לא אנוכית: האינטרס האנוכי שלי הוא שהחברה כולה תהיה סולידרית, אבל אני לא אהיה סולידרי ואנצל את הסולידריות של אחרים. הסולידריות בצורה שהגדרתי אותה היא עדיין ערך, משום שהיא דורשת ממני לתרום לסולידריות בעצמי ולא רק לנצל אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s