מהי סוציאל-דמוקרטיה?

"אנשים חופשיים ושווים בחברה סולידרית הם המטרה של הסוציאליזם הדמוקרטי" (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, תכנית מ 2001)
"השוק הוא משרת טוב, אבל אדון גרוע" (אמרה של הסוציאל-דמוקרטים הסקנדינבים)

המטרה שלי בעמוד הזה היא לתאר, על קצה המזלג, את התפיסה הסוציאל-דמוקרטית, ובכלל את הנושאים שאני מתכוון לכתוב עליהם בבלוג. לפני שנתחיל, חשוב להגיד שסוציאל-דמוקרטיה, כמו כל אידיאולוגיה פוליטית, מורכבת מהמון זרמים ודעות. כדי לא להסתבך, בבלוג הזה אני אצמד לקו אידיאולוגי אחד ואעמיד פנים שהוא מייצג את הסוציאל-דמוקרטיה כולה. הקו הזה הוא, פחות או יותר, הקו הנוכחי של המפלגה הסוצאל-דמוקרטית השבדית, שנחשבת למפלגה הסוציאל-דמוקרטית המצליחה בעולם, ושאותה אני מכיר הכי טוב. אני מאמין שהקו הזה גם לא רחוק מהתפיסות של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות חשובות אחרות, כמו הנורווגית, הדנית והגרמנית.

אז מהי סוציאל-דמוקרטיה? סוציאל-דמוקרטיה היא אידיאולוגיה פוליטית, שמורכבת משלושה חלקים: החלק הראשון הוא ערכי היסוד – שמתארים את המטרות שהסוציאל-דמוקרטים שואפים לממש. החלק השני הוא ניתוח של הבעיות החברתיות. החלק השלישי הוא אוסף של אמצעים לפתרון הבעיות האלה, שהוכיחו את עצמם לאורך השנים. בואו נדבר על כל אחד מהחלקים האלה בנפרד.

ערכי היסוד
בשיעורי אזרחות והיסטוריה בתיכון בדרך כלל לומדים על התפיסה הליברלית, שמעמידה במרכזה את ערך החופש של האדם, ושואפת להגן על החופש הזה מכפיה ע"י המדינה ומאלימות של בני אדם אחרים. האידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית, בתורה, מעמידה במרכזה שלושה ערכים – חופש, שוויון, וסולידריות.

חופש: הסוציאל-דמוקרטים מאמינים בחופש של אדם לשלוט בחייו. זוהי תפיסה רחבה יותר של חופש מהתפיסה הליברלית – היא כוללת לא רק חופש מכפיה ממשלתית ומאלימות של אחרים, אלא גם חופש מעוני, מרעב, ממחלה, מבורות ומכל גורם אחר שמונע מאדם לשלוט בחייו. אם האמירה הזו נשמעת לכם מוזרה או מתחכמת, דמיינו אדם שנאלץ לעבוד 20 שעות ביום כדי לא לגווע ברעב, אבל עושה את זה מבלי שהממשלה תכפה את זה עליו. האם אדם כזה הוא חופשי? לפי התפיסה הליברלית, כן. לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית, כמובן שלא.

שוויון: ערך השוויון כולל בתוכו את הערכים של שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות, אבל גם יותר מזה – שוויון ביכולת להשתתף בחיים החברתיים, וביכולת להשפיע על החברה. במיוחד, ערך השוויון תובע שלכל אזרחי המדינה יהיה כוח פוליטי שווה – לא רק פורמלית ע"י מתן זכות הצבעה, אלא כוח שווה בפועל. כדי להגשים את ערך השוויון, יש צורך גם בשוויון כלכלי מסוים, אבל זה לא הכרחי שיהיה שוויון כלכלי מוחלט.

סולידריות: בחברה שאנחנו חיים בה, כולנו תלויים זה בזה. לאף אחד מאיתנו אין יכולת להשיג את מטרותיו לבד, ללא שיתוף הפעולה של אנשים אחרים. לכן, בסופו של דבר, עדיף לכולנו לפעול יחד בשיתוף פעולה כדי להשיג את האנטרסים המשותפים של כולנו. חברה סולידרית היא חברה שהרעיון הזה מופנם בה, וההכרה הזו באה לידי ביטוי באווירה של אמון, שיתוף פעולה, ותמיכה הדדית. בחברה כזו, אנשים לא מנסים לקדם את האנטרס שלהם באמצעות ניצול אנשים אחרים, אלא באמצעות שיתוף פעולה אתם. בחברה כזו גם אין שסעים, מעמדות או חלוקה לשבטים. ערך הסולידריות אולי נשמע מופשט ואידיאלי מדי, אבל כמו שנראה בהמשך, יש לו השלכות מעשיות מאוד על שאלות של מדיניות – למשל, על העיצוב של שירותים חברתיים.

ערכי היסוד הסוציאל-דמוקטיים שלובים זה בזה. כל אחד מהם משלים ותומך באחרים, וכל אחד מהם תלוי בהצלחתם של האחרים. ללא שוויון, המעטים ידכאו את החופש של הרבים, וללא חופש, השוויון הוא חסר משמעות. ללא סולידריות, לא ניתן לשכנע אנשים לתמוך אחד בשני כדי להשיג שוויון וחופש לכולם. ללא חופש ושוויון, לא יכולה להיות סולידריות.

הבעיות החברתיות
הערכים האלה אינם מוגשמים במלואם באף מקום. הערכים האלה מופרים בצורה הבוטה ביותר במדינות דיקטטוריות. אבל גם בדמוקרטיות, יש אנשים שאינם חופשיים בגלל שאין להם את האמצעים הבסיסיים שאדם צריך כדי להיות חופשי. יש אנשים שמודרים מהשתתפות בחברה ובתרבות, בשל מעמדם, מינם, מוצאם, דתם או העדפותיהם המיניות. יש פערי כוח עצומים, בעיקר עשירים לעניים, אבל גם בין גברים לנשים, ובין קבוצות רוב למיעוטים. בחלק מהמדינות, לחברות הענק יש יותר השפעה על עיצוב המדינה מלרוב האנשים. וכמובן, יש עדיין חלוקה למעמדות ושסעים חברתיים.
כאן בארץ יש לנו שיעור עוני גבוה ואי-שוויון שזינק בשלושים השנים האחרונות. זה הולך ונעשה קשה יותר ויותר לרוב האנשים להשיג שירותי רפואה, חינוך ורווחה סבירים. יש מועדון קטן של עשירים ומקורביהם שהכוח שלהם לעצב את החברה גדול יותר לא רק מזה של רוב האזרחים אלא גם מזה של רוב הפוליטיקאים. יש פערים בין גברים לנשים, בין אשכנזים למזרחים, ובין יהודים לערבים.

חלק מהבעיות האלה נוצרות ע"י המערכת הכלכלית. השוק, כשמתירים לו לפעול ללא פיקוח, נוטה באופן טבעי ליצור ריכוזי כוח כלכלי בצורת חברות ענק. החברות האלה, בסופו של דבר, מאיימות גם על השוק וגם על הדמוקרטיה עצמה – על החופש, הסולידריות ובעיקר על השוויון. בעיות אחרות לא נוצרו ע"י המערכת הכלכלית, אבל מונצחות ומוגברות על ידה: למשל, כשהאנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי לא יכולים להשיג חינוך ובריאות טובים, הסיכוי שלהם להיחלץ ממצבם קטן. שוק דיור חופשי לחלוטין יוצר באופן טבעי מצב שבו אנשים לא יכולים לקנות דירות בשכונות של מעמדות גבוהים יותר, ובכך מחזק את החלוקה של החברה למעמדות.

אם אנחנו רוצים להגשים את הערכים הסוציאל-דמוקרטיים, נדרשת התערבות פוליטית בכלכלה.

לעומת זאת, בשיח הציבורי אפשר בדרך כלל לשמוע תפיסה לפיה כל הבעיות החברתיות נובעות מכך שהשוק לא חופשי מספיק. אם רק יתנו לשוק לפעול מבלי הפרעה, הוא יארגן את החברה באופן היעיל ביותר, יביא שגשוג לכולם, וכך יפתור את הבעיות החברתיות שמטרידות אותנו. בהמשך אני מקווה להסביר בהרחבה מדוע התפיסה הזו שגויה: מדוע השוק בהכרח יוצר בעיות מסוימות ולא יכול לפתור בעיות אחרות. בין השאר, אני מקווה לדון בעלייתם של אוליגופולים, בחסמי כניסה וביתרון לגודל, בעלויות מעבר, בבעיות של מידע, בהשפעות חיצוניות, ובעוד דברים מרתקים.

האמצעים הסוציאל-דמוקרטיים
התפיסה הסוציאל-דמוקרטית לגבי ערכי היסוד והבעיות החברתיות לא השתנתה בהרבה במהלך מאה וחמישים השנים בהן האידיאולוגיה הזו קיימת. לעומת זאת, התשובה לשאלה "באיזה אמצעים צריך להשתמש" משתנה כל הזמן. היא משתנה גם בגלל שהעולם משתנה, והאמצעים צריכים להשתנות אתו, וגם בגלל שהסוציאל-דמוקרטים למדו תוך כדי עשיה איזה אמצעים הם יותר אפקטיביים ואיזה פחות. אין שום דבר קדוש באמצעים – הדבר החשוב הוא המטרות. עם זאת, יש מספר אמצעים שהוכיחו את עצמם במהלך השנים, למשל:

מדינת רווחה: מדינת רווחה רחבה, שמספקת שירותי חינוך, בריאות, ורשת ביטחון ברמה גבוהה לכל האזרחים, היא אחד מהכלים העיקריים להשגת המטרות הסוציאל-דמוקרטיות. היא מאפשרת חופש, בכך שהיא מבטיחה לכל אזרח את האמצעים הבסיסיים לשליטה בחייו. היא יוצרת סולידריות כשכל האזרחים מקבלים את השירותים הבסיסיים מאותן מערכות, ולכולם יש אינטרס בהצלחת המערכות האלה. היא יכולה לשמש כלי חזק להשגת שוויון – למשל, מתן שירותי חינוך חינם לגיל הרך הוא אחד מהכלים החזקים להעצמת נשים וקידום השוויון בין גברים לנשים.

כלכלת שוק בשירות החברה: כמו בכל המדינות המפותחות, הכלכלה במדינות הסוציאל-דמוקרטיות היא כלכלה מעורבת – כלכלה המבוססת על שילוב בין שוק למעורבות ממשלתית. עם זאת, יש הבדל חשוב בין הגישה הסוציאל-דמוקרטית לגישה הליברלית לכלכלה. הגישה הליברלית רואה בשוק את אחד מההיבטים של החופש של האזרחים, ורואה בכל התערבות ממשלתית הפרה של החופש הזה. התערבות ממשלתית היא מוצדקת, אם בכלל, רק במצבים החריגים בהם השוק אינו מתפקד כראוי ונוצר "כשל שוק".
הגישה הסוציאל-דמוקרטית, לעומת זאת, מאמינה שהשוק הוא בסך הכל כלי להשגת המטרות של החברה. זהו מכשיר שיש להשתמש בו כשהוא מועיל, ולא להשתמש בו כשאינו מועיל. בכל מקרה, זה תפקידה של המדינה הדמוקרטית להציב את המסגרת שבתוכה השוק פועל, ולקבוע אותה כך שהשוק ישרת את המטרות החברתיות ולא מטרות אחרות.

איגודי עובדים: איגודי העובדים הם הכלי העיקרי השני להשגת המטרות הסוציאל דמוקרטיות. בתוך מקום העבודה, ועד העובדים מאזן את כוחו של המעסיק ונותן לעובדים את הכוח להשפיע על מקום עבודתם. במדינה כולה, איגודי העובדים מאזנים את כוחן של החברות הגדולות ומייצגות את האנטרסים של העובדים מול הממשלות. לבסוף, איגודי העובדים דואגים להגדלת המשכורות, ובכך הם מקטינים את העומס המוטל על מדינת הרווחה.
בנקודה הזו חלק מהקוראים אולי שואלים את עצמם מה הקשר בין התיאור האידיאלי הזה של איגודי עובדים לבין איגודי העובדים שהם רואים בארץ, בעיקר ההסתדרות. אני אתייחס לזה בהמשך, אבל בינתיים נסתפק בלומר שההסתדרות היא ארגון עובדים מאוד יוצא דופן.

ארגונים נוספים: איגודי עובדים הם דוגמה חשובה לשיטה כללית בארצות סקנדינביה – האזרחים מתאגדים בארגונים שמייצגים אנטרסים מסוימים שלהם ומאזנים את כוחם של אנטרסים אחרים. דוגמאות אחרות הם מועדוני צרכנים, איגודי דיירים, איגודי אשראי, וקואופורטיבים. הארגונים האלה גורמים לכך שהכוח הפוליטי יהיה מפוזר יותר ומאוזן יותר בקרב האזרחים, ובכך תורמים עוד להגדלת השוויון. בנוסף, עצם תהליך ההתאגדות, גם באיגודי העובדים וגם באיגודים אחרים, הוא תהליך שיוצר ומחזק סולידריות.

מדיניות תעסוקה אקטיבית: ככל שהמדע מתקדם והטכנולוגיה מתפתחת, טכנולוגיות ישנות מוחלפות בטכנולוגיות טובות יותר, ומוצרים שתפסו מקום חשוב הופכים למיותרים ומוחלפים ע"י מוצרים אחרים. התהליך הזה מביא הרבה ברכה לחברה, ובסופו של דבר הוא בלתי נמנע. עם זאת, התהליך הזה גם יוצר סכנה של אבטלה – הוא גורם למפעלים ולחברות שפעלו בשיטות הישנות להיסגר. אבטלה, בתורה, מאיימת על כל שלושת הערכים הסוציאל-דמוקרטיים.

אחת הדרכים העיקריות של המדינות הסוציאל-דמוקרטיות להתמודד עם התהליך הזה היא מדיניות תעסוקה אקטיבית. זה אומר שהמדינה לוקחת על עצמה את האחריות לדאוג לכך שהמובטלים ימצאו עבודות חדשות. זה נעשה ע"י סיוע בהשמה, ע"י הכשרה מחדש של העובדים, ובשיטות נוספות. יחד עם רשת הביטחון שמספקת מדינת הרווחה, האמצעי הזה מאפשר למדינות הסוציאל-דמוקרטיות להתמודד עם הקדמה מבלי לסכן את אזרחיהן.

לקריאה נוספת:
התכנית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית
התכנית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית
ספר "מהי סוציאל-דמוקרטיה?" מאת מאת ראש ממשלת שבדיה לשעבר אינגבר קרלסון והסופרת אן-מרי לינדגרן
סרטון "מהי סוציאל-דמוקרטיה?" שנוצר ע"י מכון הקשור למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית
מאמר של ד"ר עמי וטורי "סוציאל-דמוקרטיה רדיקלית: המודל הסקנדינבי"
מאמר של ד"ר עמי וטורי על האמצעים מקדמי השוויון בסקנדינביה

מחשבה אחת על “מהי סוציאל-דמוקרטיה?

  1. […] כדי להבין היכן נמצאת ישראל על הסקאלה של הקפיטליזם נדרש להבין את שתי ההשפקות הקפטיליסטיות העיקריות בעולם המערבי: ליברליזם כלכלי והגישה הסוציאל-דמוקרטית. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s