הזכות לעבוד – מדיניות תעסוקה אקטיבית

“תעסוקה מלאה היא מטרה חברתית כמו גם כלכלית. היא מאפשרת לכל אחד לקחת חלק ביצירת הרווחה, ומונעת את התחושה של ההדרה עם כל האי שוויון והסבל שהיא גורמת למובטלים" (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, תכנית מ 2001)

“כלכלה דמוקרטית היא לא כלכלה חופשיה מניגודי אינטרסים, חופשיה מקשיים ומדרישות להתאמות… כלכלה דמוקרטית נותנת לאלה שניצבים מול דרישה לשינוי את התמיכה להסתגל לתנאים החדשים” (כנ”ל)

 בפוסט על חופש דיברנו על זה שהסוציאל-דמוקרטים מאמינים שכדי שאנשים יהיו חופשיים, יש לשחרר אותם ממחסור, ממחלה ומבורות. בפוסט על מדינת הרווחה דיברנו על זה ששירותים חברתיים נתפסים כזכויות אזרח שיש לספק לכולם. כדי לספק את כל הצרכים האלה, יש צורך במשאבים, וכדי להשיג את המשאבים האלה, צריך שהאזרחים יעבדו.

זה אומר שסוציאל-דמוקרטיה חייבת לדרוש שכל מי שיכול לעבוד, אכן יעבוד. הדרישה לעבוד חשובה לא רק מהסיבה הכלכלית, אלא גם מסיבות חברתית: אם חלק מהאנשים לא עובדים למרות שהם יכולים לעבוד, זה יוצר תחושה של "פראיריות" בקרב האנשים שעובדים, וכך פורם את הסולידריות החברתית. זה גורם, בסופו של דבר, לפגיעה בתמיכה הציבורית במדיניות סוציאל-דמוקרטית. האבטלה גם גורמת נזק למובטלים, שנדחקים לשוליים של החברה והופכים לתלויים בחסדיה.

אבל, הדרישה לעבוד היא דרישה הגיונית רק אם כל מי שרוצה לעבוד, מסוגל מצוא עבודה. אי אפשר לבוא בטענות למובטלים אם אין משרות שהם יכולים להתקבל אליהן.
באופן עקרוני, בכלכלה צומחת, שלא נמצאת במשבר, אין סיבה שיהיה מחסור בעבודה לאנשים. אבל, גם בכלכלה כזו, ייתכן שמובטלים לא יוכלו למצוא עבודה, למשל, בגלל שאין להם דרך לרכוש את הכישורים הנדרשים בשוק העבודה, או בגלל שאין משרות באיזור שבו הם גרים.

בגלל כל השיקולים האלה, מפלגות סוציאל-דמוקרטיות בדרך כלל מציבות כאחד מהיעדים הראשיים שלהם את היעד של "תעסוקה מלאה” – האבטלה צריכה להיות נמוכה כלל האפשר. השאיפה היא שהמובטלים היחידים יהיו אלה שנמצאים בתקופת מעבר קצרה בין עבודות.

אגב, אפשר להסתכל על הנושא גם מזוית אחרת. בתפיסה הסוציאל-דמוקרטית, לכל אדם צריכה להיות הזכות להיות חופשי ממחסור. אבל, המדינה לא יכולה להבטיח לאנשים את הזכות הזו אם הם לא יעבדו. לכן, הדרך המעשית היחידה לפרש את הזכות הזו היא לפרש אותה כ"הזכות לעבוד” – הזכות של כל אדם למצוא עבודה שהוא יוכל להתפרנס ממנה וכך להשתחרר ממחסור. כמובן, המדינה עדיין צריכה לדאוג למחסור של אנשים שלא מסוגלים לעבוד.

איך מגיעים לתעסוקה מלאה?
אז איך אפשר להגיע ליעד של תעסוקה מלאה? הסוציאל-דמוקרטים השבדים החלו לעסוק בשאלה הזו בסוף שנות ה 20 של המאה הקודמת. כלכלנים מאסכולת שטוקהולם הציעו את התשובה הבאה, שאפשר לתמצת אותה באופן פשטני כך: הסיבה לאבטלה היא שבעלי ההון לא משקיעים מספיק כסף. זה גורם לכך שלא יהיה מספיק ביקוש למוצרים, ולכן לא נוצרים מספיק מקומות עבודה. לכן, כדי ליצור עוד מקומות עבודה, המדינה צריכה להשקיע את הכסף החסר ולהגדיל את הביקוש (זה תיאור פשטני להחריד, אבל בפוסט כזה אין מקום לדחוף קורס במקרו-כלכלה).
הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס הגיע לרעיונות דומים בתחילת שנות ה 30, והם ידועים היום כ"התיאוריה הקיינסיאנית”, אבל באופן מעניין, הממשלה הסוציאל-דמוקרטית השבדית החלה ליישם מדיניות "קיינסיאנית” עוד בשנת 1932, לפני שקיינס החל לקדם אותם.

המדיניות הזו הייתה האמצעי העיקרי בשבדיה להשגת תעסוקה מלאה עד סוף שנות ה 40, אבל אז כלכלנים של איגוד העובדים השבדי LO המליצו להפסיק להשתמש בה. הם טענו שהמדיניות הזו הייתה טובה לתקופה כמו שנות ה 30, שבה העולם כולו סבל ממשבר וממחסור בהשקעות, אבל היא לא מתאימה לתקופה שאחרי המלחמה, שבה הכלכלה צמחה במהירות ומקומות עבודה חדשים נוצרו כל הזמן. בנסיבות כאלה, הם טענו, מדיניות קיינסיאנית תוביל לבזבוז, אינפלציה, ולהגנה על חברות לא יעילות.

במקום זה, הם טענו שבכלכלה צומחת, הסיבה לאבטלה היא אחרת: הכלכלה מתייעלת, וזה אומר שחברות לא יעילות נסגרות. העובדים המפוטרים מתקשים למצוא עבודה במשרות החדשות שנוצרות, בגלל היעדר מידע על משרות, בגלל היעדר הכשרה, או בגלל שהמשרות החדשות נוצרות באיזורים המרוחקים מהמובטלים.

המסקנה שלהם הייתה שכדי להשיג תעסוקה מלאה, המדינה צריכה להתמקד בהסרת המכשולים המקשים על מובטלים לעבור מהחברות שנסגרות למקומות העובדה החדשים. המדיניות הזו ידועה בשם "מדיניות תעסוקה אקטיבית” (Active Labor Makret Policy).

מדיניות תעסוקה אקטיבית:
בהתאם לניתוח הזה, הוקם בשבדיה בשנות החמישים שירות תעסוקה ממשלתי גדול שעסק בהשמת המובטלים למשרות בכלכלה הצומחת, ופועל עד היום. השירות אוסף מידע מהחברות השבדיות על קיצוצים מתוכננים, התרחבויות מתוכננות, ושינויים טכנולוגיים, ומשתמש במידע הזה כדי לתכנן את ההשמות. הועדות של השירות מאוישות ע"י נציגים של הממשלה, של איגודי העובדים ושל התאחדות המעסיקים. השירות משתמש בשלושה כלים עיקריים:

  • סוכנות השמה: השירות כולל סוכנות השמה, המתאימה את המובטלים למשרות. כל חברה שפותחת משרה חדשה מחויבת על פי חוק לדווח עליה לסוכנות, וכל מובטל המקבל דמי אבטלה נרשם בסוכנות.
  • הכשרות מקצועיות: מובטלים שאין ביקוש למקצוע שלהם מקבלים הכשרות למקצועות נדרשים.
  • מענקי מעבר: מובטלים שחיים באיזורים בעלי אבטלה גבוהה יכולים לקבל מענקים כספיים כדי לעבור דירה לאיזורים שיש בהם ביקוש גבוה לעובדים. המענקים האלה נועדו לכסות את הוצאות המעבר וההתאקלמות במקום החדש. לעיתים רחוקות, השירות אפילו קנה את הדירה הישנה ומכר אותה בעצמו.

שלושת האמצעים האלה נועדו להקל על מעבר של מובטלים בין משרות, בניגוד למדיניות קיינסיאנית של הגברת הביקוש, והם עיקר העבודה של השירות. עם זאת, השירות לפעמים נוקט במדיניות של הגברת ביקוש כדי לפתור בעיות נקודתיות, למשל:

  •  כדי לטפל במוקדי אבטלה, השירות יכול להחליט על עבודות ציבוריות כדי ליצור מקומות עבודה. רשויות מקומיות שסובלות מאבטלה גבוהה יכולות לפנות לועדה האיזורית של השירות ולבקש מענק כדי לממן עבודות ציבוריות. הועדה האיזורית בוחנת את הבקשות השונות ומחליטה איזה מהן לאשר. לצורך זה, הועדות נעזרות בניסיון ובידע של נציגי איגודי העובדים והתאחדות המעסיקים כדי לוודא שהעבודות הציבוריות לא יפריעו לגיוס העובדים בשוק הפרטי.
  •  השירות מעניק סובסידיות לחברות שמעסיקות עובדים "קשים”, למשל, מובטלים כרוניים, צעירים שכרגע נכנסו לשוק העבודה וחסרים ניסיון, או מהגרים. לדוגמה, תכנית מהסוג הזה, שנוסתה בהצלחה בשנות ה 80, שילמה מחצית מהשכר של העובד לאורך חצי השנה הראשונה. ההנחה כאן היא שלאחר חצי שנה העובד יהפוך למספיק פרודוקטיבי כך שישתלם להעסיק אותו גם ללא הסובסידיה.
  •  השירות אחראי גם על סיוע בהתאמת מקומות עבודה לבעלי צרכים מיוחדים, ועל יצירת מקומות עבודה מוגנים עבור נכים.

ההשקעה של שבדיה בשירות התעסוקה היא גבוהה מאוד: מאז שנות החמישים, שבדיה השקיעה בשירות בין 1% ל 2% מהתוצר שלה. לשם השוואה, בעשור האחרון ממוצע ההשקעה ב OECD היה 0.6%, בין 0.1% ל 0.2% בארצות הברית, ו 0.02% בישראל. השקעה גבוהה מאפיינת גם מדינות סקנדינביות אחרות, לפחות בעשור האחרון: דנמרק השקיעה חלק דומה ואפילו גדול יותר מהתוצר שלה, פינלנד השקיעה בסביבות 1%, ונרווגיה השקיעה בערך כמו ממוצע ה OECD.

קצת היסטוריה על תעסוקה מלאה:
משנות ה 50 עד תחילת שנות ה 90, שבדיה הצליחה לשמור על היעד של תעסוקה מלאה, ושיעור האבטלה בה הסתובב סביב 2%. בשנים שבהן שיעור האבטלה הגיע ל 3%, זה נחשב לכישלון של הממשלה. בתחילת שנות ה 90, שבדיה נכנסה למשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה מאז השפל הגדול, והאבטלה עלתה לכמעט 10%.

לאחר המשבר, הכלכלה השבדית החלה להתאושש בהדרגה, ואחוז האבטלה ירד ל 4%-5% בתחילת שנות ה 2000. הירידה הובילה לתקווה ששבדיה בדרך הנכונה לחזרה לתעסוקה מלאה. המשבר העולמי ב 2008 הפך את המגמה, והיום האבטלה בשבדיה היא בסביבות 8% (שיעור לא גבוה במיוחד בהשוואה לשאר אירופה בימים אלה).

5 מחשבות על “הזכות לעבוד – מדיניות תעסוקה אקטיבית

  1. פרליהו קרמוחי

    אולי אתה יכול להסביר את הטענה שאחוז האבטלה בישראל הוא לא באמת 6 ומשהו אחוז אלא יותר מזה בסביבות 15 אחוז. הטוענים כך מוסיפים למובטלים המוכרים גם כאלה שעובדים בעל כורחם במשרות חלקיות ולא במקצוע שלהם. האם באו אי סי די סופרים גם אנשים אלו?

    • שלום פרליהו,
      תודה על השאלה. אני לא מתמצא בנושא, אבל אני חושב שה OECD מודד את זה במדד אחר. אני חושב שזו הטבלה הרלוונטית:
      http://stats.oecd.org/Index.aspx?DataSetCode=INVPT_D
      אבל לא ברור לי באיזה יחידות היא משתמשת. באופן מוזר, ישראל לא מופיעה בטבלה.

    • הי, הסיבה להבדל שאנשים מציינים נובע מכך שיש שני נתונים הנוגעים לאחוזי אבטלה.
      האחד הוא אחוז המובטלים מקרב מקרב המשתתפים בכוח העבודה.
      השני הוא אחוז המשתתפים בעבודה מתוך כלל האנשים בטווח גיל העבודה.
      הראשון נע סביב ה 6% כאמור, הנתון השני בא בשני גרסאות – האחת גילאי 25-64 בסביבות ה75%
      הגרסא השנייה גילאי 15 ומעלה שם מדובר רק על 60%
      עכשיו, מדוע אני מבלבל אותך עם גרסאות שונות – כי כל אחת מספרת רק חצי אמת.
      בגרסא הראשונה חסרים מספר אוכלוסיות משמעותיות: גילאי 64-67 (מה לעשות לא לכולנו יש פנסיה מוקדמת) ההתעלמות מאוכלוסייה זו באה להסתיר את הפליית הגיל הנפוצה כל כך בארצנו.
      גילאי 15 -24 פה יש כבר יותר מורכבות, חיילים, סטודנטים וצעירים – הלמס מעדיף לא לספור אותם כי יש ויכוחים קשים סביב השאלה האם אוכלוסיות אלו בכלל אמורות לעבוד – לא מביע עמדה, רק שים לב שהסטטיסטיקה שכן נאספת מעידה על אחוזי השתתפות מאוד נמוכים.

      לסיכום (אם עוד לא איבדתי אותך) – הביקורת על ה6% אבטלה נובעת מכך שה100% לא כולל את כל מי ש"אמור" לעבוד.

      ולשאלה הנוספת לגבי העובדים באחוזי משרה – גם נתונים אלו נאספים יש כ20% כאלו מתוך כלל משרות השכירים בארץ.
      (את הנתונים לקחתי מאתר הלמ"ס – שים לב שהחל מ2012 שונה שיטת איסוף הנתונים בכדי להתאים לסטנדרטים של הOECD)

  2. הי, לא יודע אם זה מצחיק או עצוב – אבל הרבה מהנקודות והכלים שאתה מעלה פה מיושמים גם בארצנו בשלומיאליות מדהימה שהם מאבדים מתוקפם.
    שירות תעסוקה, הכשרות למובטלים, סובסידיות להעסקת עולים ועוד ועוד…
    אבל איפה אנחנו ואיפה שבדיה…

    בנוגע לעבודות יזומות – איך מתמודדים עם הטענה שזה אבטלה סמוייה במימון ממשלתי ושלמעשה אם לא תקום תעשייה ברת קיימה אנו רק ממנים מובטלים בשירות הציבורי שמגדילים את נטל חובות המדינה – ויש מדינות שבהם זה לא הוביל לדברים טובים כגון יוון וספרד (כיום יש המון דוגמאות למדינות שההוצאה הציבורית בהם הובילה להתמוטטות המשק כולו)
    אם נילחם באבטלה ברהט ע"י סללילת כבישים מסביב ליישוב אולי יהיה אחלה של כבישים באזור הדרום אבל האם זה משהו שהקופה המרוקנת של ישראל תותכל לממן? (היום בכל זאת מפסיקים לשלם דמי אבטלה אחרי זמן מסויים – לפחות בזה אין קביעות ופנסיה מוקדמת)
    כבר היום יש רשויות מקומיות שקורסות תחת הנטל של המשכורות לעובדי עירייה – ומצד שני אבטלה סמוייה (למעשה די גלוייה – בוא לביקור בעירייה – בחר עיר) – האם להעסיק עוד עובדי עירייה זה הפתרון?

    • הי יוני,
      תודה על השאלה המצוינת על עבודות יזומות. לצערי, התשובה לא כל כך פשוטה…
      בתור התחלה, צריך להגיד שעבודות יזומות זה פתרון זמני לבעיה זמנית – מעסיקים את המובטלים עד שקמים מקומות עבודה רגילים שיעסיקו אותם. אז למה בכלל יש את הבעיה הזמנית ולמה צריך פיתרון זמני? כדי להסביר את זה, אני אצטרך להסביר את הבסיס של התיאוריה הקיינסיאנית. כמובן, אני אוכל לעשות את זה רק בצורה שטחית, אבל נראה איך זה ייצא…

      השאלה שצריך להתחיל אתה היא מה הסיבה שיש אבטלה מלכתחילה? יכול להיות שזה מהסיבות מהסוג שדיברתי עליהן בפוסט – לאנשים חסרה הכשרה או שהם לא נמצאים במקום הנכון. במקרה הזה, הפתרון הנכון הוא לספק הכשרות, עזרה במעבר, וכו'.
      התיאוריה הקיינסיאנית טוענת שיכולה להיות עוד סיבה לאבטלה: למרות שהמובטלים מוכשרים, פרודוקטיביים, ונמצאים במקום הנכון, עדיין אף אחד לא מוכן להעסיק אותם כי אין ביקוש למוצרים נוספים בשוק. במצב הזה, המעסיקים נמנעים מלהעסיק את המובטלים, כי הם יודעים שאם הם יעסיקו אותם, הם לא יצליחו למכור את המוצרים החדשים שייוצרו. במצב כזה, התיאוריה הקיינסיאנית גורסת שיש להגביר את הביקוש למוצרים, כדי שישתלם למעסיקים לפתוח משרות חדשות.
      איך מגבירים את הביקוש למוצרים? מזרימים כסף לתוך הכלכלה. לפתוח בעבודות יזומות זו דרך אחת להזרים כסף לתוך הכלכלה – אתה מזרים כסף במשכורות שאתה משלם למובטלים שמועסקים בעבודות הציבוריות.

      הדרך הכי קלה להבין את זה היא בעזרת דוגמה פשוטה, וקצת קיצונית. תדמיין מדינה שקורה בה איזה אסון שמזעזע את הכלכלה (למשל, הבורסה נופלת לקרשים). כתוצאה מכך, כל האזרחים מפוטרים והופכים להיות מובטלים. בגלל שהם מובטלים, אין להם כסף, והם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות שום דבר. בגלל שאף אחד לא קונה שום דבר, לחברות לא משתלם להעסיק אף אחד, כי אף אחד לא יקנה את מה שהן ייצרו. נוצר סוג של מעגל קסמים – אין ביקוש, בגלל זה אין תעסוקה, אבל בגלל זה אין ביקוש. קיינס טען שזה בדיוק מה שקרה בתקופת השפל הגדול (בצורה קצת פחות קיצונית כמובן).
      במצב כזה, התיאוריה הקיינסיאנית ממליצה שהמדינה תזרים כסף לכלכלה, כדי ליצור ביקוש. למשל, המדינה יכולה להתחיל להעסיק אנשים בעבודות יזומות. אלה שיעבדו בעבודות יזומות ירוויחו משכורת, וירצו לקנות אתה מוצרים. זה ייתן לחברות תמריץ להתחיל לייצר מוצרים, והן יתחילו להעסיק שוב עובדים. העובדים שהחברות יעסיקו ירוויחו גם הם משכורות וירצו לקנות מוצרים, והמעגל ימשיך, עד שבסוף כל האנשים יחזרו להיות מועסקים והמדינה לא תצטרך יותר עבודות יזומות.

      במצב של משבר כלכלי – כמו בשנות השלושים – הסוציאל-דמוקרטים השבדים פעלו לפי ההמלצה הזו. אחרי מלחמת העולם השניה, הכלכלה החלה לצמוח, אז כבר לא היה היגיון במדיניות הזו. אז הם עברו למדיניות תעסוקה אקטיבית, אבל עדיין יישמו את הרעיון של עבודות יזומות ברמה של איזורים – אם איזור ספציפי נמצא במשבר, אז הוא יכול לפתוח בעבודות יזומות.

      אגב, לגבי הכלים שמיושמים בארצנו: הם מיושמים עם תקציב מועט מאוד והרבה מובטלים על כל פקיד של לשכת התעסוקה… אם היו משקיעים יותר, אולי היו משיגים יותר. כרגע אנחנו משקיעים בסביבות ה 200 מיליון שקלים. אם היינו רוצים להשקיע כמו השבדים, היינו צריכים להשקיע 10-20 מיליארד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s