כשלי השוק הקלאסיים

"באיזו תעשיה, באיזה ענף עסקי, המחיר החברתי האמיתי של הפעילות נרשם בספרי החשבונות?" (ג'ואן רובינסון, "המשבר השני של התיאוריה הכלכלית")

 "פליטות פחמן דו-חמצני הן השפעות חיצוניות, ומהוות את כשל השוק הגדול ביותר שנראה מאז ומעולם" (ניקולס סטרן, "דו"ח סטרן: הכלכלה של שינוי האקלים")

"לפי המערכת של החירות הטבעית, לשליט יש רק שלוש חובות… שלישית, החובה של ההקמה והתחזוקה של עבודות ציבוריות מסוימות ומוסדות ציבוריים מסוימים, שלאינדיבידואל או למספר קטן של אינדיבידואלים אין אינטרס להקים ולתחזק, משום שהרווח לעולם לא יוכל לפצות על ההוצאה של אינדיבידואל או מספר קטן של אינדיבידואלים, למרות שלעיתים קרובות הם יפצו את החברה כולה ואף יותר מזה" (אדם סמית', "עושר האומות")

בפוסט הזה נדבר על שלושת כשלי שוק "קלאסיים", שנמצאים בקונצנזוס רחב, ושגם התפיסה השוקחופשיסטית שתיארתי מכירה בהם: השפעות חיצוניות, טובין ציבוריים, ומונופולים טבעיים.

השפעות חיצוניות:
עד עכשיו, כשדיברנו על השוק, דיברנו על עסקאות שהתבצעו בין שני צדדים – יצרנים וצרכנים. התפיסה השוקחופשיסטית שדיברנו עליה טענה שהתחרות בשוק גורמת לעסקאות שמתבצעות להיות הכי יעילות שאפשר: הטיעון הבסיסי הוא שאם הצרכן מוכן לקנות את המוצר, המשמעות היא שהערך של המוצר עבור הצרכן הוא גדול מהעלות ליצרן, וזה אומר שהעסקה היא יעילה – בסה"כ, היא מביאה תועלת לשני הצדדים.

אולם, לפעמים העסקה בין היצרן לצרכן יכולה להשפיע גם על אנשים אחרים, שהם אינם צדדים לעסקה, ולגרום להם לנזק או תועלת. בגלל שהאנשים האלה הם אינם צדדים לעסקה, היצרן והצרכן לא יקחו את ההשפעה הזו בחשבון.
מצב כזה עלול לגרום לביצוע עסקאות שהן אינן יעילות, אם לוקחים בחשבון את הנזק הנגרם לאנשים אחרים. לחילופין, הוא עלול לגרום ליצרן ולצרכן לוותר על עסקאות שהן כן יעילות, אם לוקחים בחשבון את התועלת הנגרמת לאנשים אחרים.
השפעות על אנשים שהם אינם צדדים לעסקה נקראות "השפעות חיצוניות" (externalities) , והן עלולות לגרום לשוק להיות לא יעיל.

הדוגמה הקלאסית להשפעה חיצונית היא זיהום: נניח שתהליך הייצור של מוצר מסוים גורם לזיהום אוויר. במקרה כזה, כשהצרכן מחליט לקנות את המוצר מהיצרן, העסקה הזו גורמת נזק לאנשים שיפגעו משאיפת האוויר המזוהם. למרות זאת, היצרן לא לוקח בחשבון את זיהום האוויר כשהוא קובע את מחיר המוצר, משום שזיהום האוויר לא מוסיף לעלות הייצור של המוצר. מהצד השני, הצרכן לא לוקח בחשבון את הנזק שזיהום האוויר יגרום לאנשים אחרים כשהוא מחליט כמה שווה לו לשלם עבור המוצר.
בסופו של דבר, אם הנזק שנגרם לאנשים האחרים מהזיהום הוא גדול מהתועלת שהעסקה מביאה ליצרן ולצרכן, העסקה היא לא יעילה, אבל היצרן והצרכן לא לוקחים את זה בחשבון כשהם מחליטים לבצע את העיסקה ביניהם.

זיהום הוא דוגמה להשפעה חיצונית שלילית. יש גם השפעות חיצוניות חיוביות: למשל, אם אני מחליט לשתול פרחים בגינה שלי, אני מביא תועלת לא רק לעצמי אלא גם לשכנים שלי, שיהנו מלראות את הפרחים. זה אומר שהעיסקה היא יעילה אם המחיר של הפרחים נמוך יותר מהתועלת שהם מביאים לי ולשכנים שלי ביחד.
לעומת זאת, כשאני מחליט אם לקנות את הפרחים או לא, אני לוקח בחשבון רק את התועלת שהם יביאו לי, ולא את התועלת שהם יביאו לשכנים שלי. במקרה כזה, יכול להיות שאני אחליט לוותר על קניית פרחים בגלל שהיא לא משתלמת לי, למרות שהיא הייתה משתלמת לי ולשכנים שלי ביחד.

דוגמה יותר מעשית להשפעה חיצונית חיובית היא חינוך: כשסטונדט לומד באוניברסיטה, הוא מביא תועלת לעצמו, אולם הוא מביא תועלת גם לשאר האזרחים במדינה, שיהנו מכך שיתווסף למדינה אזרח משכיל ותורם יותר. אם שכר הלימוד באוניברסיטה הוא גבוה מהתועלת שהלימודים מביאים לסטודנט, הוא עשוי לוותר על הלימודים, למרות שהתועלת הכוללת בלימודים האלה מצדיקה את המחיר.

דוגמה אחרת להשפעה חיצונית חיובית היא צפיה בתחקירים עיתונאיים בטלויזיה: אם אני בוחר לצפות בתחקיר עיתונאי, נאמר, על שחיתות שלטונית, זה מביא לי תועלת מסוימת – זה מעביר לי את הזמן ומבדר אותי. אולם, בתחקירים כאלה יש תועלת נוספת: הם מרתיעים את הפוליטיקאים מפני שחיתות, בתנאי שהאזרחים צופים בהם. לכן, כשאני צופה בתחקיר העיתונאי, אני מביא תועלת נוספת לכלל האזרחים, משום שאני מוסיף להרתעה של הפוליטיקאים. למרות זאת, כשאני אחליט אם לצפות בתחקיר או לא, אני עלול לא לקחת בחשבון את הערך שזה מביא לכלל אזרחי המדינה.

מנקודת המבט של כלכלנים, שורש הבעיה בהשפעות חיצוניות הוא שבמצבים כאלה, המחיר של המוצר לא משקף את ההשפעות החיצוניות. אם המוצר גורם לזיהום אוויר, המחיר של המוצר בשוק יהיה זול מדי – הוא לא ישקף את העלות הנגרמת לאנשים שנפגעים מזיהום אוויר. אם ההשכלה של סטודנט מביאה תועלת לכלל אזרחי המדינה, המחיר שלה בשוק יהיה גבוה מדי – הוא ישקף את רק את התועלת של ההשכלה עבור הסטודנט ולא עבור כלל האזרחים. לכן, הפיתרון לבעיה הוא לתקן את המחיר את של המוצר כך שישקף את כל ההשפעות החיצוניות.

איך עושים את זה? בעזרת מיסים וסובסידיות. אם המחיר זול מדי (כי יש השפעה חיצונית שלילית), אפשר להטיל מס על המוצר, ובכך לגרום למחיר שלו לעלות. אם המחיר יקר מדי (כי יש השפעה חיצונית חיובית), הממשלה יכולה לסבסד את המוצר, ובכך להוריד את המחיר שלו. מיסים וסובסידיות מהסוג הזה נקראים "מיסים פיגוביאנים", וממשלות משתמשות בהם כל הזמן: למשל, בישראל הממשלה מטילה מס על הדלק, בין השאר משום שהוא גורם לזיהום אוויר, ומסבסדת את שכר הלימוד באוניברסיטאות.

לכאורה, השפעות חיצוניות הן לא בעיה גדולה עבור כלכלת שוק, משום שקל מאוד לתקן את כשל השוק הזה באמצעות מיסים פיגוביאנים. למעשה, השפעות חיצוניות הן השורש של בעיות קשות וחשובות רבות שנמצאות היום במרכז בדיון הציבורי.

הדוגמה הברורה ביותר היא ההתחממות הגלובלית, "כשל השוק הגדול ביותר שנראה מאז ומעולם". שורש הבעיה של ההתחממות הגלובלית הוא השפעה חיצונית – עסקאות המביאות לפליטת פחמן דו-חמצני גורמת נזק לכולם, ולא רק לצרכן. למרות זאת, מדינות העולם מתקשות להתמודד עם הבעיה.
דוגמה אחרת שאפשר לראות כבעיה של השפעות חיצוניות היא המשבר בענף העיתונות. היום, עיתונים בכל העולם מתקשים יותר ויותר לממן את עצמם, משום שמפרסמים עוברים לפרסם באנטרנט ובטלויזיה. שורש הבעיה כאן היא השפעה חיצונית – המפרסמים משלמים עבור פרסום, הקוראים משלמים עבור הבידור שהעיתון מספק להם, אף אחד לא משלם עבור התרומה של העיתונות לתפקוד הבריא של הדמוקרטיה.

על השפעות חיצוניות, כוח פוליטי, ושוויון: אחת הסיבות שמדינות מתקשות לפעמים להתמודד עם השפעות חיצוניות היא שטיפול בבעיה דורש לנקוט צעדים שמנוגדים לאינטרסים של חברות גדולות. למשל, הטלת מיסים פיגוביאנים מנוגדת לאינטרס של החברות המייצרות את המוצרים בעלי ההשפעות השליליות.
הרבה פעמים, לחברות האלה יש עוצמה פוליטית שמאפשרת להן למנוע את מהממשלה להתמודד עם הבעיה. כך, לדוגמה, חברות אמריקאיות מצליחות למנוע מהממשל האמריקאי להתמודד באופן אפקטיבי עם ההתחממות הגלובלית.
זה מוביל למסקנה המעניינת הבאה: כזכור, אחד מהעקרונות הבסיסיים של הסוציאל-דמוקרטים הוא שוויון בכוח הפוליטי בין האזרחים. לו היה שוויון כזה, הוא היה יכול למנוע מצבים שבהם חברות מונעות הטלת מיסים פיגוביאניים – משום שהאינטרס של רוב האזרחים הוא כן להטיל את המיסים האלה. זו דוגמה אחת למצב שבו שיוויון הוא לא רק רצוי כשלעצמו, הוא גם עשוי להגדיל את היעילות הכלכלית.

טובין ציבוריים:
לרוב המוצרים הנסחרים בשוק יש שתי תכונות חשובות:

  1. אם אדם אחד משתמש במוצר, אף אחד אחר לא יכול להשתמש בו באותו זמן. למשל, אם אני נוהג במכונית, אף אחד אחר לא יכול לנהוג במכונית הזו באותו זמן.
  2. אפשר לגבות כסף מאנשים עבור שימוש במוצר, ולמנוע ממי שלא שילם להשתמש במוצר. למשל, אפשר למכור תפוחים בשוק, ולתת אותם רק למי ששילם.

הדבר המעניין הוא שלמוצרים מסוימים, המכונים "טובין ציבוריים" (public goods), יש את התכונות ההפוכות:

  1. מספר האנשים היכולים להשתמש באותה יחידה של המוצר בו זמנית הוא בלתי מוגבל.
  2. אי אפשר למנוע מאנשים להשתמש במוצר, אפילו אם הם לא שילמו.

הדוגמה הקלאסית היא מגדלור: ראשית, אם ספינה אחת בים "משתמשת" במגדלור כדי לנווט, זה לא מפריע לספינות אחרות להשתמש במגדלור באותו זמן. שנית, אין דרך למנוע מספינות להשתמש באור של המגדלור כדי לנווט, אפילו אם הן לא שילמו.

טובין ציבוריים הם מוצרים שהשוק לא מסוגל לספק לבד, וזה גם לא יעיל שהוא יעשה את זה. השוק לא מסוגל לספק את המוצרים האלה משום שהיצרן לא מסוגל לגבות כסף מהצרכנים עבור השימוש במוצר, ולכן ליצרן לא משתלם לייצר את המוצר. זה לא יעיל שהשוק יספק את המוצר, משום שאם מספר בלתי מוגבל של אנשים יכול להשתמש באותו מוצר בו זמנית, זה לא יעיל למנוע מחלק מהם להשתמש במוצר רק בגלל שהם לא שילמו. לכן, כפי שאדם סמית' הבחין, זהו תפקידה של המדינה לדאוג לאספקתם של טובין ציבוריים.

דוגמה חשובה אחת של טובין ציבורי המסופק ע"י המדינה הוא הגנה צבאית: אם צבא מגן על מדינה מסוימת ממדינות אחרות, זה לא משנה כמה אנשים חיים במדינה הזו ונהנים מההגנה הזו, ואי אפשר להגביל את ההגנה רק למי ששילם. דוגמה חשובה אחרת היא מחקר מדעי: מרגע שמדען מגלה תגלית מסוימת על הטבע, כולם יכולים להשתמש בה, ולא ניתן למנוע מאנשים להשתמש בה ללא תשלום (כמובן, אם מדובר בתגלית שמאפשרת לפתח מוצר, המדען יכול לרשום עליה פטנט, אבל חלק גדול מהמחקר מדעי אינו כזה).

אפשר גם לחשוב על דוגמאות יותר מופשטות לטובין ציבוריים. אפשר לטעון שחיי תרבות תוססים הם טובין ציבוריים, ולכן המדינה צריכה לתמוך במוסדות המקדמים את התרבות. אפשר גם לחשוב על סולידריות ואמון חברתי כסוג של טובין ציבוריים.

הערה: הטיעון שתיארנו עד עכשיו מסביר מדוע המדינה צריכה לממן את האספקה של טובין ציבוריים. עם זאת, לא נובע ממנו שהמדינה חייבת לייצר את הטובין הציבוריים בעצמה. המדינה יכולה לשלם לחברות פרטיות כדי שייצרו את הטובין הציבוריים במקומה.

מונופולים טבעיים:
כל חברה המעוניינת לפעול בשוק חייבת להשקיע השקעה התחלתית מסוימת כדי להתחיל לפעול בו – למשל, כדי להקים מפעל, כדי לפתח את המוצרים שלה, או כדי להכשיר עובדים. כמובן, החברה מצפה שלאחר שהיא תתחיל לפעול בשוק, הרווחים שלה יכסו את ההשקעה ההתחלתית. ברוב השווקים, זה אכן אפשרי.
אולם, בשווקים מסוימים, ההשקעה ההתחלתית הנדרשת היא כל כך גדולה, שהדרך היחידה שבה החברה תוכל להחזיר לעצמה את ההשקעה היא אם החברה תהיה מונופול – החברה היחידה בשוק. במילים אחרות, לפעמים בשוק פשוט "אין מקום" ליותר מחברה אחת. מונופול כזה נקרא "מונופול טבעי" (Natural monopoly).

הדוגמה הקלאסית למונופול טבעי היא רשת החשמל. להקים רשת שמביאה חשמל לאיזור שלם זו הוצאה אדירה, ובדרך כלל, הדרך היחידה לכסות אותה היא אם כל תושבי האיזור יתחברו לאותה רשת. כדי להבין למה, זה עוזר לחשוב על המצב ההפוך: אם השוק היה תחרותי, היו צריכות להיות בשוק הרבה חברות שכל אחת מהן מקימה רשת משלה – מקימה עמודי חשמל, חופרת חוטים מתחת לאדמה, וכו' – ומצב כזה הוא בזבוז אדיר של משאבים. דוגמאות נוספות מהסוג הזה הן רשת המים ורשת הרכבות.

הבעיה עם מונופולים טבעיים, כמובן, היא שהם מונופולים. הם לא צריכים להתמודד עם תחרות, ויכולים לקבוע מחיר גבוה כרצונם – גם אם המחיר הזה הוא גבוה בהרבה ממה שנדרש כדי להחזיר את ההשקעה. המדינה יכולה להתמודד עם המצב הזה בשתי דרכים:

  1. לספק את השירות בעצמה – כלומר, המונופול יהיה חברה ממשלתית, וכך הממשלה תוכל לקבוע את המחיר הרצוי לדעתה, ובכל מקרה הרווחים יעברו לקופת המדינה.
  2. לתת לחברה פרטית לספק את השירות, ולפקח על המחירים שלה.

בכל מקרה, נדרשת התערבות ממשלתית.

הערה: כשדיברנו על ריכוזיות, הסברנו שאחת הסיבות לריכוזיות היא ה"חסכונות לגודל" – היכולת של החברות לפזר עלויות קבועות על מספר גדול של לקוחות. אפשר להסתכל על מונופול טבעי כמקרה קיצוני של הטיעון הזה – מקרה שבו החסכונות לגודל הם כל כך גדולים עד שהשוק הופך למונופולי. באופן דומה, שווקים שבהם החסכונות לגודל גורמים לריכוזיות מכונים לפעמים "אוליגופולים טבעיים" ("אוליגופול" הוא המונח שכלכלנים משתמשים בו כדי לתאר שוק ריכוזי).

סיכום:
בפוסט הזה ראינו שלושה כשלי שוק "קלאסיים" – השפעות חיצוניות, טובין ציבוריים, ומונופולים טבעיים – המקובלים בדרך כלל גם על הימין הכלכלי, ובפרט ע"י התפיסה השוקחופשיסטית כפי שהצגתי אותה.

אף אחד מכשלי השוק האלה אינו בעיה רצינית עבור השוק: השפעות חיצוניות אפשר, לפחות בתיאוריה, לתקן ע"י התערבות מינימלית בשוק באמצעות מיסים פיגוביאנים (אם כי במציאות זה לא כל כך קל). טובין ציבוריים ומונופולים טבעיים הם נדירים יחסית, והמדינה יכולה לתת לגופים פרטיים לספק אותם בשוק בתנאי שהיא ממנת אותם (במקרה של טובין ציבוריים) או מפקחת עליהם (במקרה של מונופולים טבעיים).
בפוסטים הבאים נראה שהשוק סובל מבעיות חמורות יותר, שהרבה יותר קשה לתקן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s