כוח, ואיך הוא קשור לחופש

“חופש, כן, אבל בשביל מי, ובשביל מה?” (ארנסט ויגפורס, מהאידיאולוגים הסוציאל-דמוקרטיים השבדיים הראשיים ושר האוצר השבדי בין 1932 ו 1949)

“השוק חופשי, אנחנו עבדים” (סיסמה של המחאה החברתית)

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על מושג הכוח – מושג מרכזי לדרך שבה סוציאל-דמוקרטים מבינים את החברה. הדיון בכוח יעמיק את ההבנה שלנו של רעיון החופש, ויוביל אותנו לדיון בשוויון.
בפוסט הקודם על חופש, הזכרתי שהליברלים דורשים הגנה על החופש של אנשים מפני האלימות של אנשים אחרים, ואז העליתי שאלה: האם אלימות היא הדרך היחידה שבה אנשים יכולים לסכן את החופש של אנשים אחרים? התשובה הסוציאל-דמוקרטית לשאלה היא "לא": כשלאדם אחד יש יותר כוח מלאדם שני, הוא יכול להשתמש בכוח הזה כדי לדכא את החופש של האדם השני – בין אם הכוח הזה הוא כוח פיזי (אלימות), ובין אם הוא כוח כלכלי או כוח אחר.

דוגמה
כרגיל, הדרך הכי טובה להבין את הרעיון היא לחשוב על דוגמה פשוטה. בואו נדמיין עובד בשם א', בשנות הארבעים לחייו, נשוי עם ילדים. הבוס החדש של א' ניגש אליו ומבקש ממנו לבוא בסופ"ש לעבודה, כדי לעזור בהתמודדות עם דדליין לחוץ. א' חושב על האופציות שלו: מבחינה חוקית, הוא יכול לסרב לבקשת הבוס, כי הרי עבודה בסופ"ש לא נמצאת בחוזה העבודה שלו. מצד שני, הבוס החדש עלול להתעצבן ולפטר אותו. בגילו כבר די קשה למצוא עבודה, והוא צריך לפרנס את הילדים שלו. א' מגיע בקלות למסקנה שעדיף לו להסכים לבקשת הבוס.
אז מה קרה כאן בעצם? הבוס למעשה הכריח את א' לבוא לעבוד בסופ"ש בניגוד לרצונו, ואפילו בניגוד לתנאים שא' הסכים להם כשהוא חתם על חוזה העבודה שלו. כלומר, החופש של א' נפגע. איך זה קרה? שורש הבעיה כאן הוא שלבוס יש את הכוח להפוך את א' למובטל באופן שרירותי. הכוח הזה מאפשר לבוס לכפות על א' לעבוד בסופ"ש בניגוד לרצונו. שימו לב שהכוח הזה לא הגיע מאלימות (הבוס הרי לא הכה אותו) וגם לא מכפיה ממשלתית (החוק הרי לא נותן לבוס את הסמכות הזו). הכוח הזה הוא כוח כלכלי.

ליברל שיקרא את מה שכתבתי עכשיו ימחה. הוא כנראה יטען שהבוס לא הכריח את א' לעשות כלום – א' בחר מרצונו החופשי להסכים לבקשת הבוס. הוא באותה מידה היה יכול לסרב ולקחת את הסיכון שהבוס יפטר אותו. זה אמנם לא סימפטי, אבל אין כאן פגיעה בחופש. אבל, ע"פ אותו היגיון, אפשר לטעון שהמדינה אינה יכולה לפגוע בחופש של האזרח אף פעם – האזרח תמיד יכול לבחור שלא לציית לחוק ולהסתכן במאסר – ושום ליברל לא יסכים לטענה הזו.

הליברל הדמיוני שציירתי יטען אולי שאין מה להשוות בין פיטורים לבין מאסר. יש לכך מספר תשובות: ראשית, עבור אדם מבוגר עם ילדים, פיטורים יכולים לגרום סבל רב יותר מאשר יגרום מאסר לאדם צעיר שלא צריך לפרנס ילדים. שנית, עצם העובדה שפיטורים נראים לנו עדיפים על מאסר נובעת מזה שיש מדינת רווחה שדואגת להבטיח פרנסה מינימלית למובטלים ועניים – לפני שהייתה מדינת רווחה, פיטורים היו יכולים להיות גזר דין מוות. מדינת הרווחה, בתורה, היא הישג סוציאל-דמוקרטי שנועד, בין השאר, להפחית את האיום שיש בפיטורים.

הכוח של מעסיק על עובד הוא רק דוגמה אחת. באותה מידה הייתי יכול להביא כדוגמה את הכוח של משכיר על שוכרים, או של בנק על לוקחי משכנתא, או מגוון דוגמאות אחרות. כוח כלכלי הוא גם לא הסוג היחיד של כוח שצריך לקחת בחשבון – למשל, לעיתון יש כוח על האנשים שהוא מסקר, במיוחד אם הם פוליטיקאים.

חלוקת החופש החברה
המסקנה מכל הדיון הזה היא שהחופש של אנשים תלוי לא רק בהם ובכוח שלהם, אלא גם בכוח של אנשים אחרים עליהם. זה אומר שכדי להבטיח חופש לאנשים, לא מספיק להבטיח חופש בחוק, וגם לא מספיק שיהיו להם אמצעי קיום בסיסיים – כדי להבטיח חופש לאנשים, צריך לשנות את יחסי הכוח בחברה. מדינת רווחה, איגודי עובדים, ואיגודים אחרים משיגים בדיוק את זה.

כדי לשנות את יחסי הכוח בחברה צריך לפעמים לפגוע בחופש של חלק מהאנשים. למשל, החוק שאוסר על מנהל לפטר עובדים במהלך שביתה מגביל את החופש (והכוח) של המנהל, אבל מגדיל את החופש (והכוח) של העובדים. חוקים שמונעים פינוי מידי של שוכרים פוגעים בחופש (ובכוח) של המשכיר, אבל מגדילים את החופש של השוכרים. זה הרעיון שהציטוט הראשון למעלה מביע – כשמדברים על חופש, צריך לשאול "על החופש של מי בדיוק אנחנו מדברים?". הרעיון הזה אולי נשמע מוזר בהתחלה, אבל הוא לא חדש: אחרי הכל, גם ליברלים יסכימו להגביל את החופש שלי לחנות באמצע הכביש המהיר כדי שלאנשים אחרים יהיה את החופש לנסוע עליו.

זה בלתי אפשרי לתת חופש מלא לכולם. בסופו של דבר, כל חברה דמוקרטית צריכה להחליט איך היא מחלקת את החופש בין האזרחים שלה. חלוקת החופש, בתורה, תלויה בחלוקת הכוח בין האזרחים. הסוציאל-דמוקרטים מאמינים שאת החופש והכוח צריך לחלק שווה בשווה בין האזרחים, וזו אולי כל התורה על רגל אחת.

4 מחשבות על “כוח, ואיך הוא קשור לחופש

  1. אני ואתה חברים. אתה עובר דירה, ורצית שאעזור לך בסוף השבוע עם המעבר. לא רציתי לבוא. בתגובה, החלטת לנצל את הכוח שלך ולהפסיק להיות חבר שלי. בעבורי, אובדן החברות שלי איתך גרוע ממאסר. מסקנה: צריך חוק שאוסר על מעברי דירה בסופי שבוע.

    • הי דורון,
      תודה על השאלה!

      כמו שכתבתי, המטרה היא לא למנוע כל פגיעה אפשרית בחופש או כל הפעלת כוח – זה בלתי אפשרי. ראה את הפסקה האחרונה "זה בלתי אפשרי להעניק חופש מלא לכולם" וכו'. השאלה היא לא אם אפשר להעניק חופש מלא לכולם, אלא איך החופש מחולק בין האנשים. המטרה היא שהחופש והכוח יהיו מחולקים בצורה שוויונית ככל האפשר בקרב האזרחים.
      כמובן, הצעת חוק מהסוג שתיארת תפגע בחופש של האזרחים הרבה יותר מאשר תקדם את השוויון בחלוקת החופש.

      שנית, הרעיון של חלוקה שווה לחלוטין של החופש הוא אידיאל, וכנראה לא ניתן להגשמה מלאה. המטרה היא להתקרב אליו ככל האפשר.

      שלישית, אם נתייחס לדוגמה הספציפית שהבאת, בהחלט יש מקרים שבהם אנשים מפתחים תלות רגשית באנשים אחרים עד כדי זה שזה מאיים על החופש שלהם. אני חושב שהדרך הטובה ביותר לטפל במקרים האלה היא פסיכולוגיה ציבורית טובה.

  2. נקודה מעניינת בהחלט, לא חשבתי על זה במונחים של חלוקת חופש.
    כמובן שיש כאן הטעיה קלה בטענה שהחופש מחולק בין העובד לבוס שלו, שכן הבוס מייצג כאן את כל החברה שהם עובדים בה, ופגיעה ביעילות חברה יכולה לחזור בצורת פיטורין המוניים כמו שראינו בהרבה נסיבות. יצא לי לעבוד בחברה גרמנית בתקופה של קיצוצים מסיביים (החברה לא הייתה מספיק יעילה), זה היה מאוד מפתיע ומעניין. פיטורים שם באופן קיצוני לא מבוססים בכלל על ביצועים אלא אך ורק על נתונים סוציאליים (כגון: האם יש מפרנס נוסף בבית, גיל העובד וכן הלאה) וותק בחברה (שבאופן מעניין נוצר ע"י שיטת פיצויי הפיטורים בגרמניה). לאחר גל הפיטורין היו תפקידים שלא היה מישהו מקצועי מספיק לאייש, ואנשים שלא לגמרי היה ברור מה לעשות איתם כי מה שהם ידעו לעשות כבר לא היה רלוונטי… (במילים אחרות נוצרה אבטלה סמוייה). אני לא אומר שזאת הייתה טעות, אני רק מדגים את המורכבות.
    מה לגבי כח שנובע מהבדלים גנטים? לבחורה יפה יש כח על בחורה לא אטרקטיבית בחברה שלנו, לעיתים רבות הבדלים כאלו משמעותיים הרבה יותר מאשר הבדלים כלכליים או פיזיים…

  3. הי אייל,
    שוב תודה על התגובה 🙂

    1. הבוס לא מייצג את החברה, אלא את האנטרס של ההנהלה של החברה (ולפעמים רק את האנטרס של עצמו, אבל נעזוב את זה). זה נכון שהאנטרס של ההנהלה של החברה חופף הרבה פעמים את האנטרס של החברה, אבל לא תמיד – אתה תופתע עד כמה רחוק הנהלות מוכנות לפעמים ללכת כדי להילחם בעובדים שמנסים להתאגד, גם כשזה גורם לחברות שלהן יותר נזק ממה שכל דרישות שכר יכולות לגרום. כמובן, כמו שאמרת בעצמך, גם האנטרס של העובדים חופף במידה רבה את האנטרס של החברה, אבל לא תמיד – לחברה יותר משתלם שכולם יהיו עבדים, אבל זה לא האנטרס של העובדים.

    2. אם כן, יש כאן שני אנטרסים, של ההנהלה ושל העובדים, שיש ביניהם הרבה חפיפה אבל לא זהות. לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית, צריך לאזן בין הכוחות של שני האנטרסים האלה, וכנראה שגם האנטרס של החברה עצמה ירוויח מזה שהאנטרסים האלה יהיו מאוזנים. אני מתכוון לכתוב על זה עוד כשנגיע לפוסט על איגודי עובדים.

    3. לגבי הדוגמה הגרמנית: אני לא מכיר את הפרטים של הדוגמה הספציפית כמובן, אז אני אדבר באופן כללי. אני לא מכיר את החוק הגרמני, אבל בארה"ב החוק מפריד בין שני סוגי פיטורים:
    א. פיטורים בגלל שעובד לא יעיל.
    ב. פיטורי קיצוצים: אנחנו מפטרים בגלל שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להחזיק את העובד, למרות שהוא יעיל.
    אני משער שהחוק הגרמני קובע שפיטורי קיצוצים צריכים להתחשב רק בנתונים סוציאליים, ויש בזה היגיון – אם אתה מפטר עובדים למרות שהם יעילים, אז תתחשב בשיקולים סוציאליים בעניין. אגב, גם בארה"ב יש הגבלות מסוימות על פיטורי קיצוצים.
    כנראה שחוקים מהסוג הזה לא מפריעים לחברה לפטר בעזרת פיטורים מהסוג הראשון את העובדים הלא יעילים אחרי שהגל של הקיצוצים עבר. המגבלה היחידה כאן היא שפיטורים בשל חוסר יעילות בדרך כלל דורשים יותר זמן: אתה צריך לעשות שימוע, להסביר לעובד מה לא בסדר בהתנהלות שלו, לתת לו צ'אנס להשתפר, ורק אם זה לא עבד מותר לך לפטר אותו. (התיאור האחרון זו הדרישה של החוק האמריקאי, אני מנחש שהחוק הגרמני דומה)
    לפי איך שהסיפור הזה נשמע, מה שקרה זה פשוט רשלנות של ההנהלה: היה להם משבר תקציבי כלשהו, ובגלל לחץ הזמן הם התמודדו אתו בעזרת פיטורי קיצוצים, כשהדבר הנכון לעשות היה לפטר את העובדים הלא יעילים בעזרת פיטורים מהסוג הראשון עוד לפני שהמשבר התחיל בכלל.

    4. לא כל כך הבנתי את השאלה לגבי כוח שנובע מהבדלים גנטיים, ואיזה כוח יש לבחורה אטרקטיבית על בחורות לא אטרקטיביות.
    כל היתרונות הגנטיים האחרים שאני יכול לחשוב עליהם מתמצים בסופו של דבר ביתרון כלכלי, ואז אני מתייחס עליהם כמו אל כל יתרון כלכלי אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s